21 בפברואר 2023. הורים רבים מצאו עצמם לפחות פעם אחת במצב שבו היה עליהם לעזוב ילד.ה חולה. גם כשזה רק שפעת וגם כשהילד נשאר עם סבא וסבתא, רק לכמה שעות, זה מעורר תחושות קשות.
ביום ראשון הגיעו עורכות הדין של גישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לדיון שני בבקשתו של ב’ בן השבע לצאת ולקבל טיפול רפואי בבית החולים אלמוקסד בירושלים כשהוא מלווה על ידי אחד מהוריו. מאז שהיה בן חודש מתמודד ב’ עם מחלת ריאה שתקפה גם אחרים מבני משפחתו המורחבת ואף הובילה למוות של חלקם. בבית החולים ברצועת עזה הרימו ידיים. הרופאים שם לא יודעים לאבחן את מחלתו של ב’ ולא יודעים כיצד לטפל בהתקפים הקשים מהם הוא סובל.
כמו משפחות פלסטיניות רבות אחרות, מצאה עצמה אמו של ב’ חסרת אונים מול הבירוקרטיה של משטר ההיתרים הישראלי. בקשה ראשונה שהגישה כדי ללוות את בנה לטיפול בירושלים לא נענתה כלל ומועד התור שנקבע לקטין בבית החולים חלף. לאחר שנקבע תור חדש, נמסר לה כי בקשתה ללוות את בנה מסורבת מטעמים ביטחוניים. בקשת בן זוגה, סורבה מאותה סיבה.
הדיון בבית המשפט התקיים באותן שעות ממש בהן ציפה הצוות הרפואי בירושלים לבואו של ב’. עורך הדין מטעם המדינה מסר לבית המשפט כי השב”כ לא יאפשר בשום מקרה את יציאתם של ההורים עם בנם ו”ככל שהטיפול חשוב להורים, על ההורים החובה לאפשר זאת לקרוביהם ולא לעמוד בצורה דווקנית על האפשרות שרק הם יקחו את הילד”.
משאלת לב פשוטה של כל הורה להיות עם ילדו בעת חוליו, שימשה את המדינה על מנת לרמוז שהטיפול הרפואי לא באמת חשוב להורים – שכן הם מתעקשים ללוות את בנם בעצמם. רצונם העז של ההורים להיות עם בנם משמש נגדם ומהווה, בעיני המדינה, התעקשות מיותרת.
כמו בכל המקרים בהם השב”כ מתייצב לדיון, גם הפעם אישר בית המשפט את עמדתו וקבע כי הוריו של הקטין יישארו ברצועה וכי עליהם להעביר שמות של קרובי משפחה אחרים על מנת שהשב”כ יקבע האם אלו רשאים לצאת. נאלצנו למחוק את העתירה וב’ החמיץ את המועד שנקבע לו לטיפול פעם נוספת.
לקריאת עדותה של אימו של ב’, שפורסמה באתר “בצלם” בסוף מרץ, לחצו כאן.
***
עדכון 4.4.23: מאז ינואר סירבה ישראל לאפשר לאימו של בילאל לצאת מעזה כדי ללוותו לטיפול רפואי בירושלים. רק השבוע סבתו קיבלה אישור ללוות אותו. הילד יוכל לצאת בקרוב לטיפול הרפואי, שכבר נדחה כמה פעמים בשל התנהלות הרשויות בישראל, מה שגרם להידרדרות במצבו. ילד חולה יצא כך מעזה בלי אימו לצידו.