ביוני 2010 החליטה ממשלת ישראל על שינוי במדיניות הסגר האזרחי על עזה, שהייתה בתוקף מאז השתלט על הרצועה ארגון חמאס שלוש שנים קודם לכן. מאז החלטת הממשלה, הוסרו בהדרגה ההגבלות על הכנסת סחורות וחומרי גלם לרצועה, וחל גידול בתנועת אנשים דרך מעבר ארז, בעיקר של אנשי עסקים. גם הייצוא החקלאי מעזה לאירופה דרך ישראל התרחב במקצת. במקביל, פתיחת מעבר רפיח על ידי מצרים למעבר אנשים פתחה בפני תושבי עזה גישה לחו”ל.
עזה, אם כן, פתוחה היום אל העולם יותר מאשר לפני שנתיים, אך דרכה לפיתוח וליציבות כלכלית עדיין חסומה. הסיבה העיקרית לך היא שקשריה עם הגדה המערבית וישראל – שהם בעלי החשיבות הגבוהה ביותר לחברה ולכלכלה, ואשר קטיעתם הוחרפה עם הטלת הסגר ב-2007 – עדיין נתונים תחת הגבלות תנועה גורפות. שני האיסורים העיקריים הם האיסור על שיווק סחורות מעזה בגדה ובישראל, והקריטריונים הצרים למעבר אנשים בין עזה לגדה בשני הכיוונים. בהגבלות אלה כמעט ולא חל שינוי גם לאחר שחרור גלעד שליט משביו בעזה בספטמבר 2011.
כאשר הם נשאלים על הסיבות לשמירתן של הגבלות תנועה אלה בתוקף, מסבירים גורמי הביטחון שמדובר בחלק מ”מדיניות הבידול” בין עזה לגדה, שנקבעת על ידי הדרג המדיני. מונח זה חוזר ומופיע שוב ושוב בהתבטאויות רשמיות, ונאמר רק שמטרת הבידול היא “ללחוץ על שלטון החמאס ולסייע לרשות הפלסטינית בגדה המערבית”. עדיין לא ברור אם קיימת מדיניות מוגדרת וסדורה העונה לשם הזה. אם כן, מהן מטרותיה? באיזה דרג מדיני היא נקבעה? האם היא הובאה אי פעם לדיון בפורום פוליטי כזה או אחר – ממשלה, קבינט, וועדת חוץ וביטחון?
מטרתו של מסמך זה היא לספק בסיס עובדתי לדיון ענייני על “מדיניות הבידול” והשלכותיה המדיניות, הכלכליות, והביטחוניות. מאחר שלנו, כמו לשאר הציבור בישראל, לא ידועים מרכיבי מדיניות הבידול ומטרותיה, נוכל להציג אותה באמצעות פירוט המדיניות כפי שהיא מתבטאת בפועל, בצירוף ההסברים שניתנו לה על ידי גורמים רשמיים. בנוסף, נעלה מספר שאלות שלדעתנו ראויות לבחינה.