כניסה והוצאה סדירה של סחורות לרצועה וממנה היא עורק החיים של שני מיליון תושבי הרצועה, מחציתם ילדות וילדים. כל סחורה, פריט ומוצר שנכנסים או יוצאים מעזה דרך מעבר כרם שלום דורשים אישור מישראל.
במהלך השנים, פועל ארגון גישה לחשוף את המדיניות והנהלים הישראליים, להביאם לפרסום בשפות הרלוונטיות, ולהנגישם קודם כל לאלה שמושפעים מהם באופן ישיר ומידי – תושבים פלסטינים ברצועת עזה ובגדה המרבית, וכן לציבור בכלל.
מסמך חדש של גישה עושה סדר במעט שידוע על הנהלים הנוגעים להכנסת והוצאת סחורות לרצועת עזה וממנה, וחושף את היעדר השקיפות, חוסר העקביות והערפול של המדיניות הישראלית. נכון להיום, הנהלים שכן מתפרסמים אינם בהכרח משקפים את מה שקורה בשטח, אינם מתורגמים לשפה הערבית, והעמימות סביבם מהווה מקור לבלבול לא רק עבור תושבי עזה אלא גם בקרב הרשויות הישראליות.
ישראל משתמשת בשליטתה על תנועת סחורות גם כאמצעי ענישה ועבור צרכים פוליטיים. לעתים היא מונעת כניסה של סחורות חיוניות ומוצרי יסוד כמו גז בישול ודלקים לייצור חשמל. הפרקטיקה הלא חוקית הזו מופעלת פתאומית וחד-צדדית, ולאחרונה אף בעיצומה של התפשטות מגפת הקורונה ובמהלך סבב הלחימה האחרון.
לישראל יש חובה חוקית ומוסרית לאפשר תנועת סחורות וגישה לכל מה שנחוץ לקיום חיים תקינים בעזה, אך מדיניותה הצרה והעמומה חוסמת פיתוח כלכלי ופוגעת בתושבי הרצועה.
לקריאת המסמך המלא, לחצו כאן.