בראשית מרץ 2020 ישראל החמירה את הסגר על עזה, בצעד שמוסגר כמאבק בהתפשטות נגיף הקורונה. שלא כברוב מדינות העולם, ובישראל עצמה, לא היו מאז כל הקלות בהחלטה הגורפת, וישראל עדיין מגבילה יציאה מעזה אלא למקרים רפואיים דחופים ומלוויהם, ולמעט חריגים. התוצאה היא שנפח התנועה במעבר הצטמק לכשלושה אחוז משהיה בראשית השנה.
בחודש מאי הפסיקה הרשות הפלסטינית את התיאום מול ישראל, במחאה על כוונות המדינה לספח שטחים בגדה המערבית. כתוצאה, הוועדה האזרחית בניהול הרשות הפלסטינית הפסיקה להעביר בקשות מתושבים פלסטינים לרשויות בישראל. גם חודשים לאחר מכן ישראל מוסיפה לחמוק מאחריותה להבטיח תנועה של פלסטינים בין האזורים שתחת שליטתה ולהגן על זכויות האדם של תושבי עזה.
כפי שלמד על בשרו העולם כולו ב-2020, נקיטת אמצעי זהירות לשם בריאות הציבור חייבת להתאזן עם ההכרה בחשיבות העליונה של חופש תנועה לצרכי יומיום. על ישראל ליישם לאלתר ובשוך המגפה שינויים מרחיקי לכת במדיניות התנועה שהיא אוכפת במעבר ארז, שישקפו הכרה בחובתה לוודא חיים ראויים לתושבי ותושבות עזה ולהגן על זכויות האדם שלהם.
לקריאת מלוא העמדה של גישה, לחצו כאן.