במילותיהם: מטפלים ומטפלות מרצועת עזה
על פגיעות הסגר בבריאות הנפש
"אי אפשר להפריד בין הסגר הישראלי לבין המצב הנפשי הקשה של תושבי עזה. הסגר הוא כמו טיפת דיו בשלולית מים, הוא מתפשט ומחלחל לכל עבר ונוגע בכל."
נידאא מורתג'א, פסיכולוגית, עזה
תושבי רצועת עזה חיים כבר עשורים תחת הגבלות ישראליות נוקשות על תנועה, שהודקו ב-2007 לכדי סגר חונק.
באוגוסט האחרון, טרם הספיקו להתאושש מהחורבן שהותירה בעזה מתקפת מאי 2021, שוב חוו שני מיליון תושבי הרצועה, מחציתם ילדים, את אימת המוות שהביאה עמה מתקפה הרסנית נוספת מצד ישראל.
אך ישנם נזקים נוספים, סמויים מן העין:
ההשפעה ארוכת הטווח של הסגר על בריאותם הנפשית של תושבי הרצועה.
בשלהי 2021, ארגון גישה ותכנית עזה לבריאות הנפש כינסו אנשי ונשות טיפול ונציגים של מספר ארגוני בריאות נפש הפועלים ברצועה כדי לדון בדרכים בהן הסגר הישראלי משליך על בריאות נפשית, כמו גם באתגרים העומדים בפניהם כמטפלים ומטפלות החיים בעזה בעצמם.
כאן מתוארת תמצית דבריהם.
סגורים ומבודדים
בתמונה: קוסאי אבו עודה, מנהל קשרי חוץ ופיתוח משאבים בתכנית עזה לבריאות הנפש
אחת ההשפעות המרכזיות של הסגר הישראלי היא שכיחות העוני ושיעור האבטלה הגבוה בעזה. המצב הכלכלי הקשה מעלה את רמת הלחץ הנפשי בקרב האוכלוסייה.
ח'יתאם אבו שווארב, עובדת סוציאלית בתכנית עזה לבריאות הנפש, מדגישה את השפעתה הישירה של המצוקה הכלכלית בעזה על מצבם הנפשי של תושביה. "הגבלות שישראל מטילה על תנועת סחורות וגישה לחומרי גלם שונים לא רק מקריסות ענפי כלכלה שלמים, הן גם מובילות לעליית מחירים בתוך הרצועה, מה שמערער מאוד את יציבותם הנפשית של התושבים".
בתמונה: אוסאמה פרינה, פסיכולוג בתכנית עזה לבריאות הנפש
"כשמדברים על הדיכאון שחווים תושבי עזה אי אפשר להתייחס למונח 'דיכאון' במובן הקלאסי, המקובל", אומר חסן זיאדה, פסיכולוג בתכנית עזה לבריאות הנפש."
"הדיכאון הפלסטיני הוא שונה. החברה בעזה נמצאת ברמה גבוהה של לחץ וטראומה מתמשכת. הסגר והגבלות התנועה של ישראל על עזה משפיעים על כולם, בלי יוצא מן הכלל. התחושה הרווחת בקרב האוכלוסייה ברצועה היא של חוסר תקווה וחוסר אונים, והמצב הזה לא נוצר יש מאין. מדובר בתהליך מתוכנן שנועד להגביר את תחושת חוסר האונים וכך להחליש את החוסן של הפרט ושל החברה בעזה".
"אתה מאבד שליטה על החיים שלך כי אתה לא יכול לקבל החלטות על עצמך", מסביר זיאדה. "זה הופך להיות מעין קשר מעוות בין האסיר לבין הסוהר, שבידיו המפתחות לתא. הסוהר הוא היחיד שיכול להחליט אם לאפשר לך לצאת מהתא ולהיכנס אליו. הוא מחליט אם תוכל לקבל טיפול רפואי או לבקר את משפחתך. כל מה שהאסיר יכול לעשות זה להמתין. עם הזמן, התחושות האלה משפיעות על המוטיבציה להמשיך לנסות. אם כל הניסיונות נכשלים, זה גורם לאובדן תקווה".
במציאות החיים בעזה, הקשר הסימביוטי בין גוף ונפש מתבטא גם בתחלואה פיזית מוגברת. "כשאנחנו רואים שמחלות כמו סוכרת ולחץ דם מתחילות להופיע אצל צעירים בסוף שנות העשרים, אי אפשר שלא לקשור את התופעה הזו למצב הנפשי הקשה שהאוכלוסייה נתונה בו", מסביר זיאדה.
"מדובר במעגל אכזרי: הנפשי משפיע על הפיזי, והפיזי משפיע על הנפשי. התוצאה בסופו של דבר היא דיכאון וייאוש".
בתמונה: חסן זיאדה, פסיכולוג בתכנית עזה לבריאות הנפש
אין שקט בעזה
מבעד למצוקה היום-יומית של החיים תחת סגר, מתקפות צבאיות חוזרות ונשנות מצד ישראל מביאות להשלכות נפשיות קשות בקרב תושבי הרצועה. "המלחמות הבלתי נגמרות מחמירות את המצב", אומר פרינה. "אנשים בעזה חיים בפחד מתמיד מעוד מלחמה".
עביר ג'ומעה, פסיכולוגית ב-Mental Health and Psychosocial Support Network, מדגישה כי חשוב לעשות הבחנה בין מתח ארוך טווח, כמו זה שנגרם על ידי הסגר המתמשך, לבין מתח קצר טווח, הנחווה בעיקר בזמני מלחמה.
הראשון, מתח ארוך טווח, נגרם מעשורים של הגבלות גורפות ושיטתיות שישראל מטילה על תנועה. "זה מופיע, למשל, אצל צעירים המנסים להשתלב במעגל התעסוקה ללא הצלחה, או בהצלחה חלקית, ומוטלת עליהם אחריות כלכלית למשפחותיהם שאין להם דרך לעמוד בה", היא אומרת, "ויכול להוביל לדיכאון, אדישות, עייפות כרונית, התמכרות לסמים ונטיות אובדניות".
לכך מתווסף, בעיקר במהלך סבבי לחימה, מתח קצר טווח שמתבטא בתסמינים והפרעות כמו נדודי שינה, הפרעות חרדה ודחק פוסט-טראומטי, ביעותי לילה והרטבות לילה, בעיקר בקרב ילדים.
"בתקופת לחימה אנשים, שחלקם ילדים, מוצאים את עצמם בחרדה קיומית – 'האם אני אשרוד?', 'מי מבני משפחתי הולך למות?', 'מי יישאר בחיים?'", מסבירה ג'ומעה.
"בעזה, גם כשהחרדות הללו מתחילות להירגע מעט, אנחנו חוזרות לאותו מצב קבוע של דיכאון ולאתגרים הנפשיים הנובעים מהמתח ארוך הטווח".
בתמונה: עביר ג'ומעה, פסיכולוגית
"תופעות של פחד, מתח וחרדה גברו מאוד מאז המלחמה במאי 2021, שנמשכה 11 ימים", אומרת מנאל הרבאווי, פסיכולוגית בתכנית עזה לבריאות הנפש.
"גם אנחנו, אנשי המקצוע, מושפעים מההתקפות והחורבן שנוצר בעקבותיהם. אני אמא לפני שאני מטפלת. הדבר העיקרי שהעסיק אותי בזמן המלחמה היה חוסר היכולת שלי להגן על הילדים שלי ולהעניק להם תחושת ביטחון. כלומר, לא הצלחתי לתת תחושת ביטחון לאנשים הכי קרובים אליי בגלל הסכנה האמיתית שמגיעה מכל כיוון, בלי מקום בטוח לברוח אליו. הנושא קשור גם אלינו ולא רק למטופלים שאנחנו עובדים איתם במרפאות, מכיוון שאנחנו תושבי עזה ומתמודדים עם אותם הקשיים".
הרבאווי משחזרת מקרה מהזמן האחרון – בחור צעיר שנפצע בזמן המלחמה והתמכר לסמים. "הוא אמר לי 'אני מכור ומשתמש בסמים באופן קבוע. איך תעזרי לי, מה את יכולה לעשות?'. הוא סובל מכאבים כרוניים וישראל לא נותנת לו לצאת מעזה לעבור את הניתוח שלו הוא זקוק. הפלטינום ששמו לו בגוף לא עוזר. הוא לא יודע מה יקרה לו ואם יוכל אי פעם לחזור ללכת, או אם הכאב אי פעם יעבור, ואני מבינה, בתור פסיכולוגית, שהאתגרים הנפשיים שהוא סובל מהם קשורים באופן ישיר במצבו הבריאותי ואין לי כל יכולת להנגיש לו את הטיפול הרפואי שלו הוא זקוק. איך אפשר לספק טיפול נפשי הוליסטי במצב כזה?"
בתמונה: ד"ר איאד כרונז, מנכ"ל עמותת "כוכבים למען תקווה" בעזה ומנחה קבוצת המיקוד
עובדים למרות המגבלות
משטר ההיתרים הצר של ישראל כמעט ואינו מאפשר יציאה מעזה לצורך השתלמויות מקצועיות. אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש מעידים כי הגבלות התנועה מקשות על הרחבת הידע המקצועי בתחומי עיסוקם.
"היו פעם יותר הזדמנויות לקשרים מקצועיים עם מוסדות אחרים והתאפשרו שיתופי פעולה עם מוסדות וארגונים בגדה המערבית, בישראל ובעולם", מציין פרינה. "בעבר היו פעילויות, ימי עיון וסדנאות הכשרה מיוחדות שיכולנו להגיע אליהן אבל כיום נדיר מאוד שלמומחים יש קשרים מחוץ לעזה", מוסיף רמדאן אל חילו, מנהל "תכנית הגוף והנפש" ברצועה.
בתמונה: סלמא סווירקי, מנהלת תיקי לקוחות במרכז לענייני נשים בעזה
אל חילו מסביר כי חופשות ופגישות עם עמיתים מחוץ לרצועה עלולים לחזק את חוסנם הנפשי של מטפלים ולהגן עליהם משחיקה, אבל לרבים מהמטפלים ברצועה אין אפשרות לקחת חופשות הבראה בשל הגבלות התנועה.
בהעדר שינוי באופק, אנשי ונשות מקצוע מתמודדים עם שחיקה ומגוון של אתגרים כי השפעת הכלים הטיפוליים שלרשותם מוגבלת בצל מציאות הסגר המתמשך. "מטפלים ומטפלות הם חלק מהמרקם החברתי בעזה וחווים חוויות דומות לאלה שעוברים המטופלים", אומרת נידאא מורתג'א, פסיכולוגית מרצועת עזה. "אולי זה מובן מאליו, אבל כמטפלים אנחנו סובלים, בנוסף לסגר ולמלחמות, גם מהחשש התמידי שאין לנו איך לעזור, שהעזרה שביכולתנו להציע אינה מספיקה".
"אנחנו כל הזמן מגייסים עוד ועוד אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, אבל תמיד יש מחסור", מספרת סלמא סווירקי, מנהלת תיקי לקוחות במרכז לענייני נשים.
"אפילו אני, בתור מנהלת תיקים, איבדתי אחרי המלחמה במאי 2021 את הקול הטבעי שלי והתחלתי לדבר מאז בקול צרוד מאוד. אין לי זמן או פנאי לדאוג לבריאות הנפשית שלי".
בתמונה: סלמא סווירקי, מנהלת תיקי לקוחות במרכז לענייני נשים בעזה
מצוקת החיים בעזה היום איננה גזירה משמיים או עובדה בלתי-ניתנת לשינוי.
"מצב בריאות הנפש ברצועת עזה יכול להשתנות באופן דרסטי אם תתקבל החלטה פוליטית אחת של ישראל: להסיר את הסגר ולאפשר חופש תנועה", אומר זיאדה. "להסרת הסגר יכולה להיות השפעה עצומה על בריאות הנפש בעזה, היא תפריח באנשים תקווה"
צילום: Activestills | Amjad Elfayomi | Majdi Fathi | Mohammed Zaanoun
שתפו
לפי דרישת החוק, גישה גאה לציין כי כתוצאה משיתוף פעולה עם מדינות וארגונים בינלאומיים, שתומכים בעשייה שלנו לקידום זכויות אדם, רוב המימון לפעילותנו מגיע מ"ישויות מדיניות זרות".