בשבועות האחרונים מתרחבת המחאה בישראל נגד ההפיכה המשפטית שמקדמת הממשלה הנוכחית. הקולות המרכזיים הנשמעים במחאות נוגעים להחלשה הצפויה של מוסדות המשפט, ערעור עקרון הפרדת הרשויות וביטול עקרון האיזונים והבלמים שהם נדבך בסיסי בכל חברה דמוקרטית. אלו סוגיות מהותיות ובוערות המשליכות על מגוון מוסדות וגופים בישראל, ומשכך – על עתידם של מיליוני אנשים החיים בין הירדן לים.
בתוך כך, חשוב להכיר בעובדה כי מעולם לא התקיימה כאן דמוקרטיה במובן המלא: במשך עשורים חיים תחת כיבוש ישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה מיליוני פלסטינים ופלסטיניות משוללי זכויות וחירויות בסיסיות. הם אינם מיוצגים בכנסת ואינם יכולים להצביע או להשפיע על תהליכי קבלת החלטות הנוגעים לכל פרט ופרט של מציאות חייהם. גם פלסטינים.ות עם אזרחות ישראלית ותושבים ואזרחים נוספים בישראל, במיוחד אלה שאינם יהודים, חשופים זה שנים לאפליה ממסדית ולעיתים, אף גרוע מכך.
בימים אלה, בהם עיני רבים נשואות לגדה המערבית סביב אירועי הדמים הקשים, ביניהם הפוגרום בחווארה, אסור לשכוח שהצעדים בהם נוקטת הממשלה בישראל להעמקת אחיזתה בגדה המערבית קשורים ומשליכים ישירות גם על יותר משני מיליון תושבי.ות עזה. פלסטינים.ות בעזה, רבים מהם פליטים או צאצאי פליטים מ-1948, חולקים אינספור קשרים משפחתיים, כלכליים, חברתיים ולאומיים עם פלסטינים.ות בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, כמו גם עם פלסטינים.ות אזרחי ישראל. הפשעים שבוצעו בחווארה, בגיבוי הצבא, הם תוצר של אותה מדיניות ישראלית השוללת מתושבי ותושבות עזה גישה לבני ובנות משפחתן, לטיפול רפואי, לפרנסה ולחיים בכבוד.
בליץ החקיקה העכשווי, כהמשך של ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו להקמת הממשלה, מעיד על כוונה ברורה מצידה: העמקת משטר העליונות היהודית, האצת סיפוח דה יורה בגדה המערבית והחרפת בידודה של רצועת עזה. כל זאת תוך צמצום נוסף של האפשרויות המעטות ממילא להגנה על זכויות של קבוצות מיעוט בישראל, ביניהם פלסטינים.ות אזרחי המדינה, ושל 5.4 מיליון פלסטינים ופלסטיניות שחיים תחת כיבושה. מהמהלכים המסוכנים שמקדמת הממשלה משתקפת גם פגיעה רחבה בחברה האזרחית בישראל, ומתוכננות מתקפות ממוקדות נגד ארגוני זכויות אדם הפועלים להגן על זכויות פלסטינים.ות.
עשורים של כיבוש, נישול ודיכוי, ובתוכם 16 שנים של סגר חונק ובלתי חוקי על רצועת עזה, הוכיחו מעבר לכל ספק כי ישראל מתנערת מחובותיה כלפי פלסטינים.ות ומסרבת להכיר באחריותה להגן על זכויותיהם הבסיסיות. ארגון “גישה” ממשיך בפעילותו להגנה על זכותם של פלסטינים.ות לחופש תנועה, ועל זכויות רבות נוספות התלויות בה. אחת הסיבות שהחלטנו, כארגון, להצטרף למחאות השבועיות במסגרת “הגוש נגד הכיבוש” היא כדי להשמיע את הקול הזה ולהזכיר: אין ולא תהיה פה דמוקרטיה בלי זכויות אדם לכולם.ן, ובהן זכות היסוד לחופש תנועה. מכאן יוצא כי המאבק למען דמוקרטיה חייב לכלול מאבק נגד הכיבוש והאפרטהייד.