השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הציע להפסיק את אספקת החשמל לעזה לפני כל פגיעה יזומה באספקת החשמל לתושבי ישראל. מאחר שהשר אמור לדעת כי כבר ב-2007 הכירה המדינה במחויבותה לספק חשמל ודלק לרצועת עזה, עולה השאלה מדוע הוא משחית את זמן הממשלה על הצעה שדינה לא להתקבל – הרי היא מנוגדת הן לעמדתה המשפטית של המדינה ביחס לעזה, הן לפסיקת בג”ץ בנושא והן לחוק הבינלאומי.
בשנת 2007 טענה המדינה במסגרת ההליכים בבג”ץ 9132/07 אלבסיוני נ’ ראש הממשלה כי למרות ההתנתקות מהרצועה היא מחויבת להימנע מכל פעולה שתגרום למשבר הומניטרי. היועץ המשפטי לממשלה דאז אף החליט לאסור על הפסקת זרימת החשמל לרצועה שכן פעולה זו אינה מתיישבת עם חובותיה ההומניטריים של ישראל כלפי הרצועה. בית המשפט העליון קבע כי אל לה לישראל להפסיק את אספקת החשמל כתוצאה “מהמצב שנוצר בין מדינת ישראל לבין שטח רצועת עזה לאחר שנות השלטון הצבאי הישראלי באזור, אשר בעקבותיו נוצרה לעת הזו תלות כמעט מוחלטת של רצועת עזה באספקת החשמל מישראל”.
מאז שנת 1967, ישראל שולטת ברוב משק החשמל ברצועת עזה. במסגרת הסכמי אוסלו, התחייבה המדינה למכור לעזה 120 מגה וואט של חשמל. פיתוח מקורות חלופיים לחשמל בעזה התעכב כתוצאה מהפצצת תחנת הכוח ברצועה בשנת 2006 ועיכובים במתן אישור להעביר את הציוד הדרוש לתיקון הנזק.
כדאי לציין גם שבעזה ישנו מחסור חמור בחשמל ובדלק מזה כמעט ארבעה חודשים, ותושבי עזה סובלים מהפסקות חשמל של 12 שעות ביממה בממוצע. ישראל מוכרת לעזה כ-35% מצרכי החשמל שלה. עצירת אספקת החשמל מישראל לרצועה פירושה פגיעה בבתי החולים ברצועה, במערכת הניקוז, בחקלאות, בתעשייה ובאזרחים פרטיים. גורמים בבתי החולים בעזה אמרו היום ל’גישה’ כי בתי החולים מפעילים גנרטורים רק במקרי חירום בשל המחסור בדלקים. במרץ, בעיצומו של משבר החשמל והדלק, ציין ארגון הבריאות העולמי כי כמות הציוד הרפואי שהתקלקלה ברצועה מתחילת השנה עלתה פי שלוש וכי ממוצע זמן ההמתנה לניתוח אורתופדי אלקטיבי בבית החולים שיפא התארך משלושה לשישה חודשים.
זו משמעות ההצעה של גלעד ארדן – סיכון בריאותם ואף חייהם של תושבי רצועת עזה. הצעה זו לא רק מנוגדת לעמדת המדינה ולחוק הבינלאומי, היא גם לא יכולה ואסור לה להיות תחליף לפתרון הבעיות במשק החשמל הישראלי.
דו”ח OCHA מינואר, 2012: הפגיעה ההומניטרית הנגרמת על ידי משבר החשמל והדלק בעזה