ישראל טענה בעבר כי בשל שיקולים פיטוסניטריים (מונח מתחום הגנת הצומח), לא ניתן לאפשר שיווק חופשי של תוצרת חקלאית מעזה בישראל ואף לא בגדה המערבית. ואולם, נראה שגם שיקולים אחרים משחקים תפקיד, לרבות פרוטקציוניזם, כוונה להפעיל לחץ על רשויות חמאס ברצועה וחוסר רצון פוליטי למציאת פתרונות לאתגרים פיטוסניטריים. ישראל הדגימה נכונות לאפשר ליותר מוצרים לצאת מן הרצועה, אך רק כאשר הדבר שירת את האינטרסים שלה. שנת השמיטה היא דוגמא מובהקת לכך שכאשר גובר הביקוש בישראל בשל הגבלות הלכתיות על ייצור חקלאי, חששות פיטוסניטריים מאבדים מחשיבותם. נוסף על כך, יש לציין כי חששות פיטוסניטריים אינם ייחודיים לתוצרת חקלאית מן הרצועה, ובהינתן רצון פוליטי, ניתן להתגבר עליהם באמצעות בדיקות מתאימות, פיקוח או דרכי טיפול אחרות. ההיתרים הניתנים במהלך שנת השמיטה מוכיחים כי ישראל יכולה לאפשר הרבה מעבר למותר כיום. הרחבה קבועה של השיווק החקלאי מעזה בישראל היא דרך פשוטה וחפה, יחסית, ממחלוקת פוליטית לחיזוק הכלכלה הפלסטינית; יתרה מכך, זהו מהלך מתבקש מתוקף חובותיה של ישראל לאפשר חיי שגרה וגישה לפרנסה.

גם במסגרת הסדרי שנת השמיטה, ישנן מספר הגבלות שמכבידות על חקלאים בעזה ודורשות בחינה מחודשת מצד ממשלת ישראל, מתוקף חובותיה החוקיות. הגבלות על כניסת פריטים שישראל מגדירה כ”דו-שימושיים” לרצועה, ביניהם דשנים וציוד נוסף הנדרש לחקלאות, מערימות אתגרים משמעותיים בפני חקלאים בעזה, הנאלצים להשקיע משאבים במציאת פתרונות חלופיים לציוד החסר, ומונעות כבר שנים מיצוי של הפוטנציאל הטמון בענף. בנוסף, העמימות המתמשכת סביב מדיניותה של ישראל וסירובה של המדינה לפרסם את הסדרי שנת השמיטה או להעמיד לרשות הציבור מידע נגיש ושקוף באשר לסוגי התוצרת מעזה שניתן יהיה לשווק במהלכה, ובנוגע לתוקפה של ההחלטה להרחיב את השיווק, מחריפים לאין שיעור את אי-הודאות הכלכלית של חקלאים ברצועה. לא רק שישראל לא פרסמה בתחילת שנת השמיטה תשפ”ב את מדיניותה אלא שעד היום, לא פורסמה החלטה רשמית אם השיווק המורחב שהתאפשר בשנה האחרונה יימשך או יופסק. משכך, לחקלאים בעזה חסר מידע בסיסי הנדרש לתכנון יבולים עתידיים, ונפגעת יכולתם לצפות מראש ביקוש לסוגי תוצרת או לכמויות, כפי שהיו יכולים לעשות בשוק תחרותי. כמו כן, ההגבלה הישראלית על רכישת תוצרת מעזה רק לבעלי רישיון שמיטה מונעת מסוחרים ברצועה לפתח קשרים עסקיים עם קניינים שאינם מחזיקים ברישיון שמיטה, ופוגעת בכוח המיקוח שלהם מול הקניינים בעלי הרישיון.

כל תוצרת חקלאית היוצאת את הרצועה עוברת דרך מעבר כרם שלום שבין עזה וישראל. זהו מעבר הסחורות היחיד דרכו ניתן להעביר סחורות לישראל, לגדה המערבית ולחו”ל.^[4] ישראל מנצלת לעיתים קרובות את שליטתה במעבר וסוגרת אותו כצעד ענישתי, כאמצעי להפעלת לחץ על תושבי הרצועה, כפי שעשתה לאחרונה באוגוסט 2022. המעבר גם סגור דרך קבע בחגי ישראל. סגירות פתאומיות וענישתיות של המעבר גורמות לתושבי הרצועה להפסדים כלכליים כבדים. במקרים רבים, בזמן שהסחורות כבר מצויות במעבר, מתקיים עיכוב בהליך שחרור הסחורות לישראל הפוגע באיכות הסחורה, מוריד את מחירה בשוק הישראלי ובכך פוגע בהכנסות המגדלים בעזה.

מיקומו של המעבר, בנקודה הדרומית ביותר של רצועת עזה, אינו אסטרטגי: סחורות המגיעות אליו מישראל משונעות דרומה ומייד לאחר מכן שוב צפונה בצידו השני של המעבר, וסחורות היוצאות מעזה משונעות עד נקודתה הדרומית ביותר ואז מובלות שוב צפונה בתוך שטחי ישראל (ראו במפה מטה). הדבר מאריך מאוד את זמן השינוע ומייקר משמעותית את עלותו. כביש 232, המוביל למעבר בצדו הישראלי, הינו ארוך, צר ומפותל, וברובו נתיב אחד בלבד בכל כיוון. חלקים מהכביש נשחקו תחת משקלן של מאות המשאיות הנוסעות בו מדי יום, ומצבו ירוד. העברת סחורות ממעבר בצפון הרצועה, לו היתה ישראל מאפשרת זאת, היתה מפחיתה עלויות שינוע בשני צידי המעבר ומקלה על עומס התנועה בכביש 232.

מסלולן של משאיות המשנעות סחורה בין עזה וישראל דרך מעבר כרם שלום. מקור: כרם שלום, גישה 2020.

גורמים נוספים המקשים על שיווק תוצרת חקלאית מן הרצועה הם זמני ההמתנה הארוכים בכרם שלום, מיסים גבוהים ותעריפי מעבר יקרים וכן הגבלה ישראלית על גובה המשטחים במעבר ל-1.6 מטרים בלבד (הסטנדרט הבינלאומי הוא 1.9 מטרים). הגבלת הגובה מצמצמת את היקף התוצרת שניתן להעמיס במשאית ולכן מייקרת את עלות השינוע. במחסום ישנם שני משקפי רנטגן שנתרמו על ידי ממשלת הולנד ומיועדים לסריקת סחורות כשהן על גבי המשאית ו/או בתוך מכולות מבלי צורך לפרוק אותן. בפועל, למרות השימוש במשקפים, סחורות יוצאות עדיין עוברות בידוק נוסף ומיותר שמצריך את פריקתן ומאריך את שהותן במעבר. אין במעבר די צל ואין בו אפשרויות אחסון (לרבות קירור), מה שעלול לפגוע באיכות הסחורה. הוועדה הפלסטינית לתיאום כניסת סחורות לרצועה פיתחה תכנית לשדרוג צדו הפלסטיני של מעבר כרם שלום, הכוללת בנייה של סככות צל. העבודה על תכנית זו החלה ב-2022 וצפויה להסתיים עד סוף השנה, אם כי על פי מידע שנמסר לגישה, עליית מחירי מוצרי הגלם הדרושים לשדרוג הובילה לבעיות במימון התכנית.

ישראל אוכפת אזור חיץ לאורך גדר ההפרדה, בתוך שטח הרצועה, ובו מצוי חלק משמעותי מאדמותיה החקלאיות של עזה. היא אוסרת על תושבי עזה להתקרב למרחק של יותר מ-300 מטרים מהגדר ומתירה לחקלאים בעזה להגיע רק עד מרחק של 100 מטר ממנה. האזור שבין הגדר לקו מאה המטרים נחשב לאזור אסור והצבא הישראלי אוכף את איסור הגישה אליו באמצעות ירי חי. חקלאים פלסטינים אינם מורשים לגדל דבר בשטח הזה, אף שהקרקעות הן בבעלות פרטית של התושבים, והצבא הישראלי פולש אליו באופן קבוע על מנת להסיר צמחייה, לשטח מבנים ולחשוף את פני השטח. ישראל גם מבצעת ריסוס תקופתי של קוטלי עשבים, הפוגעים ביבולים, גם מחוץ לשטח האסור עצמו.

בשנת 2017 החלו גם הרשויות בעזה להטיל הגבלות מסוימות בסביבת אזור החיץ: אחרי השעה 19:00, לחקלאים אסור להיכנס לאדמות הממוקמות במרחק של פחות מ-300 מטרים מהגדר (מזרחית לכביש ג’אקר), ומי שאינם חקלאים נדרשים לאישור מיוחד כדי להיכנס לאיזור בכל שעות היממה. לאחרונה מתנהלים דיונים בין החקלאים לרשויות המקומיות בעזה לגבי סוגי היבולים שיאושרו לגידול באזור שבין 100-300 מטרים מן הגדר. על פי מקורות ברצועה, מאוגוסט 2022, הרשויות אוכפות נהלים חדשים לזיהוי הנכנסים לשטח ודורשות מחקלאים ורועים להצטייד בתעודות זיהוי מיוחדות ולעטות אפודים.

כביש ג’אקר בעזה ואזור החיץ. מקור: אין גבול, גישה 2018.

בין אם נאכפות על ידי ישראל או הרשויות המקומיות בעזה, הגבלות על גישה לאדמות, על סוגי הגידולים או על המבנים שניתן להציב על אדמות חקלאיות פוגעות בייצור החקלאי ברצועה ובפרנסת התושבים הרעועה גם כך.

מזה למעלה מ-15 שנה, ישראל פוגעת במכוון בכלכלה הפלסטינית ברצועת עזה באמצעות הגבלות על תנועת סחורות ואנשים ונקיטת מדיניות הרסנית שמגבילה את המגזר היצרני ופוגעת בהכנסותיו ובכך גם בתנאי המחייה בעזה. צעדים אלה לא פסחו על המגזר החקלאי ברצועה, התומך בייצור מקומי ומספק עבודה לאלפי אנשים. על פי החוק הבינלאומי, ישראל מחויבת לאפשר לפלסטינים החיים תחת כיבוש חיי שגרה ולהגן על בריאותם, רווחתם וגישתם לפרנסה. לפיכך, עליה לאפשר מעבר חופשי של סחורות אל הרצועה וממנה, בכפוף לבדיקות ביטחוניות פרטניות ומידתיות בלבד, להגן על המגזר החקלאי בעזה ובהיותו מקור מרכזי לפרנסה ולאספקת מזון, להסיר חסמים הפוגעים בפעילותו. ממשלות ישראל לדורותיהן אף הצהירו כי הן מעוניינות לאפשר פיתוח כלכלי ויציבות ברצועה, למרות שאכפו בהתמדה מדיניות שתוצאותיה מנוגדות למטרה זו.

מסמך מדיניות זה כולל מספר המלצות מעשיות המפרטות כיצד תוכל ממשלת ישראל לשנות את מדיניותה הפוגענית ולחזק את המגזר החקלאי ברצועה ובכך להמריץ את הפעילות הכלכלית בה. בראש ובראשונה, מדובר בעמידה בחובות החלות על ישראל על פי דין, אך גם מעבר להן, אין כל סיבה שלא ליהנות מהגשמת הפוטנציאל שטמון בכך, המחכה להיקטף כפרי בשל.

המלצות לממשלת ישראל:

• לאפשר הוצאה ושיווק של כל הסחורות החקלאיות מחוץ לרצועה, ולכל הפחות:
  • להרחיב את סוגי התוצרת החקלאית מן הרצועה המאושרת לשיווק בישראל ובגדה המערבית ולכלול, לדוגמא, שיווק תותים בישראל ותפוחי אדמה בגדה המערבית
  • לשמר את כל ההרחבות שהונהגו במסגרת שנת השמיטה תשפ”ב
  • להסיר מכסות
  • לאפשר לכל בעל עניין לרכוש סחורה חקלאית מן הרצועה
• לתעדף שיווק של תוצרת חקלאית פלסטינית מרצועת עזה והגדה המערבית על פני ייבוא מחו”ל
• לאפשר כניסה רציפה לעזה של חומרים ופריטים חיוניים לחקלאות
• להבטיח את פעילותו השוטפת של מעבר כרם שלום ולהימנע מסגירתו כצעד ענישתי
• לאפשר תנועה של סוחרים מעזה אל ישראל ואל הגדה המערבית ולאפשר לקניינים מהגדה המערבית להיכנס לעזה על מנת לאפשר מסחר
• לפתח את התשתיות במעבר כרם שלום, ולשדרגו:
  • לקצר את זמני הטיפול בסחורות במעבר
  • להקים תאי קירור לאחסון במעבר
  • להגדיל את גובהם המירבי של משטחי הסחורה ולהתאימם לסטנדרט הבינלאומי של 9 מטרים
  • לאפשר שינוע מכולות דרך המעבר באמצעות שימוש בסורקים הקיימים, ולהימנע מדרישות מכבידות לפריקה והעמסה חוזרת של הסחורה
• להוזיל או לבטל מיסים ודמי מעבר הייחודיים למעבר כרם שלום
• לפתוח לפחות עוד מעבר סחורות אחד בצפון הרצועה על מנת להוזיל עלויות שינוע ולשפר את בטיחות התושבים המתגוררים בסמוך לכביש 232 על ידי צמצום תנועת המשאיות בכביש
• לשדרג את כביש 232 המוביל לכרם שלום על ידי הוספת נתיבים ושיפור התשתיות כדי להקל בעומס התנועה בכביש ולשפר את בטיחותו, וכדי לאפשר שינוע יעיל ובטוח יותר של סחורות אל המעבר וממנו