מסמך חדש של “גישה” – תנועה בכיוון אחד – סוקר ומנתח את הנוהל הישראלי הקובע כי פלסטינים תושבי הגדה המערבית המתגוררים ברצועת עזה יוכלו להגיש בקשות להיתרי יציאה מהרצועה לצרכים הומניטריים בגדה רק אם “יוותרו” בפועל על זכותם לשוב ולהתגורר בגדה בעתיד. האופן שבו ישראל משתמשת בנוהל כדי לאסור על פלסטינים ופלסטיניות לחזור לגור בגדה, אף שהם רשומים כתושבי המקום במרשם האוכלוסין הפלסטיני, מהווה בפועל העברה בכפייה, הפרה חמורה של הדין הבינלאומי העולה לכדי פשע מלחמה.
ב”נוהל הנפקת היתרים עבור תושבי איו”ש הנמצאים ברצועת עזה” מכתיבה ישראל כי פלסטינים שמענם הרשום הוא בגדה והם מתגוררים בעזה יכולים להגיש בקשות ליציאה מעזה רק בתנאי שיחתמו על “הצהרת השתקעות”, לפיה הם מעבירים לעזה את מרכז חייהם לצמיתות. הנוהל, שגרסתו האחרונה פורסמה בנובמבר 2020, הוא חלק ממדיניות ישראלית ארוכת שנים השואפת לבדל בין עזה לגדה ומשרתת יעדים דמוגרפיים ופוליטיים פסולים.
דרך שליטתה במרשם האוכלוסין הפלסטיני, הנמשכת עד היום, ישראל קובעת בפועל אם פלסטינים רשומים בו כ”תושבי גדה” או “תושבי עזה”, ומכתיבה היכן יוכלו לגור, לרכוש השכלה, להתפרנס ולהקים משפחה, ובאילו נסיבות הם יוכלו לנוע בין הגדה, ישראל, עזה וחו”ל. בתוך כך, היא מתירה לבני זוג פלסטינים, שאחד מהם רשום כתושב עזה, לקיים חיי משפחה רק ברצועה. מכיוון שנשים הן, לרוב, אלו שעוברות לגור במקום המגורים של בני זוגן בעקבות הנישואים, הן גם הנפגעות העיקריות מהנוהל.
מאז הקמתו, ייצג ארגון גישה נשים פלסטיניות רבות, תושבות הגדה, שחיות בעזה עם בני זוגן וילדיהם המשותפים והגישו בקשות לבקר בגדה או לחזור להתגורר בה. מניסיוננו, במקרים שבהם נשים כבר הוחתמו על “הצהרת השתקעות” בעזה, ישראל עשתה בה שימוש כדי להצדיק את מניעת חזרתן למגורים בגדה. במקרים אחרים, בהם נשים טרם הוחתמו על ההצהרה, ישראל ניצלה לרעה את מצוקתן ואת צרכיהן הבסיסיים לביקור בגדה (אשר ממילא מתאפשר, מבחינת ישראל, רק בנסיבות “הומניטריות וחריגות”) כדי לכפות עליהן לחתום. לא פעם נשים נאלצו לחתום על הטופס תחת לחץ והפחדה, כשחתימתן מוצגת כתנאי למעברן – בין אם לביקור משפחותיהן בגדה, או לחזרה אל ביתן ומשפחתן שבעזה. תחת הנוהל הדרקוני, מי שמסרבות לחתום על הצהרת ההשתקעות מנועות בפועל מלצאת מעזה דרך מעבר ארז לכל מטרה שהיא.
הדין הבינלאומי קובע כי לתושבי ולתושבות הגדה יש זכות מוגנת לשוב לביתם בגדה, ואוסר במפורש על כפיית ויתור על זכות זו. האופן בו ישראל משתמשת בנוהל כדי לאסור על פלסטינים ופלסטיניות תושבי הגדה לחזור אליה למגורי קבע מהווה בפועל העברה בכפייה, שהינה הפרה חמורה העולה לכדי פשע מלחמה. על ישראל לבטל לאלתר את הנוהל הבלתי חוקי ולחדול מההעברה האסורה של פלסטינים החיים תחת כיבושה.