סיפרנו לאחרונה את סיפורה של סירת הדיג P-00494 אשר נתפסה על ידי חיל הים הישראלי בים של עזה בפברואר 2022. סירה זו עומדת מאז בליבו של מאבק משפטי, מהותי במיוחד, שאנו מנהלים יחד עם “עדאלה”, הנוגע לחוקיות ההגבלות שאוכפת ישראל במרחב הימי ברצועה ולסמכות חיל הים לתפוס בו סירות דיג ולבקש להחרים אותן.
אחרי שחיל הים תפס את הסירה בטענה שהפרה את ההגבלות הישראליות על הגישה לים בעזה, הגישה המדינה בקשה חריגה, ראשונה מסוגה, לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית המשפט לימאות: לאפשר לישראל להחרים את הסירה לצמיתות. “גישה” ו”עדאלה” הגישו בקשה לסילוק על הסף של בקשת ההחרמה, וכן בקשה לצו ביניים שיאפשר את החזרת הסירה לבעליה בעזה עד תום ההליכים. בקשתנו לצו ביניים התקבלה, ובספטמבר 2022 הסירה P-00494 שוחררה לעזה והוחזרה אל בעליה, הדייג ג’יהאד אל-הסי, בכפוף לתנאים נוקשים ולהפקדת דמי ערבות בקופת בית המשפט.
אל-הסי, המיוצג על ידינו, מסר כי הסירה, המפרנסת יותר משבע משפחות ברצועה, הוחזרה במצב רע וללא חלקי הציוד שהיו על סיפונה בזמן שנתפסה, כולל מכשירי GPS. הדייג נאלץ להשקיע כ-40 אלף שקלים נוספים בתיקון הנזקים שנגרמו לסירה בעת תפיסתה במהלך חצי השנה בה הוחזקה בישראל ללא שימוש. עלות זו החריפה אף יותר את המצוקה הכלכלית שנגרמה לו ולמשפחות הנוספות שפרנסתן וביטחונן התזונתי תלויים בסירה.
בתחילת אוקטובר 2022, חודש אחרי שישראל נאלצה להחזיר את הסירה לעזה ובטרם פסק בית המשפט בבקשתנו לפסול על הסף את בקשתה להחרים אותה לצמיתות, המדינה שוב פנתה לבית המשפט. המדינה טענה שהסירה הפרה שוב את ההגבלות שהיא כופה בשטח הימי של הרצועה, ועל כן ביקשה לא רק לתפוס את הסירה מחדש עד תום ההליכים, אלא גם לחלט את דמי הערבות שהוטלו על אל-הסי כאמצעי הענשה כבד נוסף.
בקשת המדינה נגועה בחוסר תום לב ובאכזריות זועקת, במיוחד לנוכח העובדה שישראל השאירה בחזקתה את מכשירי ה-GPS שהיו על הסירה בעת תפיסתה, המסייעים לדייגים לדעת את מיקומה בים. עקב התנגדותנו, בית המשפט דחה את הבקשה, אך להפתעתנו, ולצערנו, העניק למדינה אור ירוק לתפוס את הסירה בעתיד מבלי לפנות אליו מבעוד מועד, ובלא שתידרש להוכיח את טענותיה, ככל שיועלו, בדבר חריגה מהאזור בו היא מתירה לדייגי עזה לשוט.
בעוד הליך זה מתנהל, בנובמבר 2022 תפס חיל הים סירת דיג נוספת, השייכת לדייג מוחמד אל-הסי, בן לאותה משפחת דייגים ותיקה מהרצועה ואחיינו של ג’יהאד אל-הסי. במהלך התפיסה האלימה, אחד הדייגים נורה בצווארו ובפניו ונלקח לבית חולים בישראל, ויתר הדייגים שהיו על הסירה נלקחו למעצר בישראל ושוחררו לביתם בעזה למחרת.
המדינה, אשר ממשיכה להחזיק בסירתו של מוחמד אל-הסי עד היום, הגישה לבית המשפט לימאות בקשה להחרים גם אותה לצמיתות. גם במקרה זה הגשנו בקשה לסלק את בקשת המדינה על הסף. חזרנו וטענו כי ההגבלות שישראל כופה בשטחה הימי של הרצועה אינן חוקיות על פי הדין הבינלאומי והדגשנו כי אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשתה להחרים לצמיתות סירות שהיא תופסת בו. בנוסף, ביקשנו צו ביניים שיורה על שחרור הסירה לרצועה עד תום ההליך.
ב-23 בינואר התקיים בבית המשפט לימאות דיון המאחד בין שני התיקים. בית המשפט לא הכריע בטענותינו באשר לחוסר סמכותו לדון בבקשת המדינה להחרמת הסירות ולחוסר סמכות המדינה לנקוט בצעד מסוג זה. במקום זאת, בית המשפט קבע מועד נוסף לדיון לצורך שמיעת ראיות במטרה לבחון אם הצדדים יוכלו להגיע להסכמה על העובדות. בשבועות שחלפו מאז הדיון הגשנו לבית המשפט תצהירים בשם הדייגים, המפרטים את התנכלות חיל הים כלפיהם. המדינה, מצידה, הודיעה לבית המשפט כי היא איננה מעוניינת לשמוע את עדויותיהם בבית המשפט.
ב-14 במרץ קיבל בית המשפט את בקשתנו לצו ביניים והורה למדינה לשחרר את סירתו של מוחמד אל-הסי חזרה לרצועה. זאת בכפוף לתנאים נוקשים, בהם הפקדת דמי ערבות גבוהים מצד הבעלים ומתן סמכות לישראל לחלט את חלקם ולתפוס מחדש את הסירה אם תטען שהסירה הפרה שוב את הגבלותיה בשטח הימי בעזה. ישראל תחזיר את הסירה לעזה תוך 21 יום ממילוי התנאים.
המדינה אינה חולקת על העובדה שהדייגים על הסירות ביצעו עבודות דיג לצורך פרנסתם ופרנסת משפחותיהם. למרות זאת, היא מבקשת לפגוע בהם וביכולת פרנסתם תוך עיוות של הדין הבינלאומי, אשר מעניק הגנות מיוחדות, שכל מדינות העולם מכירות בהן, לאזרחים שאינם משתתפים בלחימה ולסירות דיג המבצעות פעולות דיג לצורכי מחיה. ישראל מנסה לאיין הגנות אלה, ובתוך כך לפגוע בצורה ישירה באזרחים ולשלול את אמצעי פרנסתם ותזונתם של עשרות אנשים, החיים ממילא במצב של עוני קשה, ולקנות עליו בעלות.
אנו שבים ומתריעים: אם יקבע בית המשפט לימאות כי יש למדינה סמכות להחרים לצמיתות סירות דיג של דייגים מעזה, ייקבע בכך תקדים מסוכן שיספק לישראל אמצעי נוסף לפגיעה בתושבי הרצועה ויחריף לאין שיעור את הפגיעה בענף הדיג של עזה.