דו”ח חדש של גישה: מי אחראי למצב התשתיות האזרחיות בעזה

שפכים בוואדי עזה ברקע תחנת הכוח היחידה ברצועה, צילום: גישה

שפכים בוואדי עזה ברקע תחנת הכוח היחידה ברצועה, צילום: גישה

24 בינואר, 2017. גם לו פעלה תחנת הכוח היחידה ברצועה במלוא כוחה, לא היתה מספקת אלא שליש מצרכי האוכלוסייה. עזה רוכשת חשמל מישראל וממצרים, ועדיין, שני מיליון התושבים מקבלים לכל היותר שמונה שעות חשמל רצופות, שלאחריהן שמונה שעות נתק.

המים בברזים אינם ראויים לשתייה. 96 אחוז ממי התהום מזוהמים. תשתית הביוב מדורדרת ולא מגיעה לכל שטח הרצועה. בשל בעיות תשתית והמחסור בחשמל, סילוק השפכים חלקי, והיתר מזהם את הים. מתקני ההתפלה הקיימים והנבנים אפילו לא קרובים להדביק את החסך.

תשתיות התקשורת משתרכות מאחור, נעצרו בדור 2. וכך נמנע פיתוח כלכלי וחברתי.

דבר מכל אלה אינו תופעת טבע. אלה תוצאות של חוסר טיפול, הזנחה וקלקול מכוון, מכל מיני נימוקים. מה הוביל לזה? מה דרוש כדי לצאת מהמצב המשובש הזה, שעלול בכל רגע לסכן חיים של מאות אלפים באזור כולו, במגפות וזיהומים שעלולים להתפשט בלי להכיר בגבולות וגדרות? מי אמור לתקן?

“יד על השאלטר”, דו”ח חדש של ארגון גישה, פרי מחקר ממושך, סוקר את תולדות התשתיות האזרחיות ברצועת עזה, ממפה לראשונה את הגורמים האחראים למצב – ישראל, השולטת ברצועה כבר 50 שנה, הרשויות המסוכסכות בעזה וברמאללה, מצרים והקהילה הבינלאומית – מנתח את חלוקת האחריות לתיקונו, וגם מספק המלצות למניעת קריסת התשתיות, לקידום שיקום ופיתוח שלהן בטווח הקצר, הבינוני והארוך.

לקריאת הדו”ח המלא ב-PDF  לחצ/י כאן