בקשותיה של ס’ סורבו שוב ושוב למרות שעמדה בקריטריונים

בנה של ס’ הוא אסיר ביטחוני וכלוא בישראל מאז שהיה בן 17. היום הוא כבר בן 27, ומאז הטלת הסגר על הרצועה התאפשר לאמו לבקרו פעמיים בלבד. הבקשות האחרונות להיתר לביקור בנה שהעבירה דרך הצלב האדום נדחו, ובשלב שבו החליטה לפנות אלינו, ס’ לא ראתה אותו כבר כמעט שנה.

המדיניות הישראלית מאפשרת יציאה של תושבי רצועת עזה לישראל רק במקרים הומניטריים חריגים, וגם אז, רק בכפוף להיעדר מניעה בטחונית של המבקש. אחד מסוגי הביקורים שישראל כן מאשרת הוא ביקורי משפחות של כלואים בבתי הכלא בישראל. התנאים לביקור מסוג זה והאופן שבו מאושרים הביקורים מפורטים בנוהל שפרסם המתפ”ש באוקטובר 2014, לאחר עתירת “גישה”. ס’ עומדת בקריטריונים, ומשום שהכירה את המדיניות לא הבינה מדוע לא מאפשרים לה לבקר את בנה.

לאחר סיום הלחימה בקיץ וחידוש ביקורי הכלואים בישראל, היא נרשמה לביקור שאורגן על ידי הצלב האדום, אך בקשתה סורבה, שוב. תקופת כליאתו של בנה תיגמר רק בעוד שלוש שנים, והיא חששה שזה יהיה משך הזמן שיעבור עד שתוכל לפגוש את בנה פעם נוספת.

שלחנו בשמה של ס’ בקשה למת”ק עזה לאפשר את ביקורה בכלא הישראלי, שלא נענתה במשך שישים יום. גם אנחנו לא ידענו מדוע סורבו בקשותיה, ולא יכולנו למצוא סיבה הגיונית לסירוב. רק אחרי שפנינו למת”ק עזה בפעם השנייה, אושרה בקשתה: בלי הסבר לסירובים הקודמים והעיקשים לבקשותיה.

לפני כחודש התאפשר לס’ סוף-סוף לצאת מהרצועה ולבקר את בנה בכלא לאחר שנה של נתק ויותר מדי בקשות שנענו בסירוב לא ברור. זו הייתה פגישתם השלישית בשמונה השנים האחרונות.