כסף זה לא הכל

בונים בעזה. צילום: קארל שמברי

בית זמני בעזה. צילום: קארל שמברי

12 באוקטובר, 2014. בוועידה הבינלאומית לשיקום רצועת עזה שנפתחה היום בקהיר משתתפים, בין היתר, שרי חוץ של יותר מעשר חברות באיחוד האירופי, לצד עמיתיהם מסעודיה, איחוד האמירויות, ירדן, בחריין, כוויית, קטאר, עומאן ומזכיר המדינה האמריקאי. מזכ”ל האו”ם ונשיא הרשות הפלסטינית גם הם אורחיו של נשיא מצרים בוועידה, שמטרתה גיוס משאבים ומחויבות של הקהילה הבינלאומית לתנופה של בנייה מחדש ברצועה. בממשלה הפלסטינית מעריכים שיידרשו כארבעה מיליארד דולר רק לתיקון נזקי מבצע “צוק איתן”.

למרות שישראל אינה משתתפת בוועידה, הבהיר שר החוץ אביגדור ליברמן את המובן מאליו: “אי-אפשר לשקם את עזה בלי השתתפות ישראלית ובלי שיתוף פעולה ישראלי”. שהרי, גם אם ממשלת הפיוס הפלסטינית תקבל בוועידה את כל התרומות שהיא מקווה להן, וכבר נרשמו התחייבויות לכשני מיליארד דולר, שיקום הרצועה עדיין תלוי באישורים ישראליים, למשל להכנסת חומרי בניין. מעריכים כי בסך הכל נחוצים למעלה מ-15 מיליון טון חומרי בניין ברצועה, מהם כארבעה מיליון לשיקום מבנים שנהרסו או נפגעו בלחימה של הקיץ האחרון.

ברצועה קיים צורך בלפחות 97 אלף יחידות דיור, מהן כ-17 אלף שנהרסו או ניזוקו קשה במהלך “צוק איתן”, כ-5,000 שנהרסו במבצעים קודמים וטרם נבנו, בנוסף ללפחות 75 אלף יחידות דיור שדרושות זה מכבר. אלה נוספות למה שנחוץ להקמתם מחדש של מפעלים ובתי חולים, מרפאות, ובתי מלאכה ולבנייה של מבנים חדשים. כדי להעביר חומרי בניין בכמויות כאלה נדרש מנגנון תיאום יעיל וקל תנועה.

שיקום הרצועה פירושו לאפשר לה סיכוי להתנתק מתלות בסיוע הומינטרי מבחוץ ולתושביה לקיים חיים תקינים; הוא מחייב גם את הסרת האיסור על שיווק סחורות מעזה בגדה המערבית ובישראל ומתן היתרים לסטודנטים ולאנשי עסקים לנוע על פי צרכיהם ולאזרחים לקיים חיי משפחה, גם כאשר המשפחה מפוצלת בין עזה לגדה. לאחר שראשי הצבא הודו כי מדיניות הסגר היתה טעות, עושה רושם שצעדים ראשונים נעשים בכיוון, לפחות ברמה ההצהרתית. מימון הוא כורח והשיקום אכן יקר, אך חשובה לא פחות ההבנה שהצעדים להקלה בסגר שעליהם נמסר עד היום, הם רק התחלה של מהלך גדול בהרבה, שבלעדיו אין משמעות למילים “שיקום רצועת עזה”.