נייר עמדה חדש ל”גישה”: “פתיחת דף חדש – קריסת הסגר האזרחי והתקווה שהיא יכולה להביא לעזה”

העיר עזה. צילום: קארל שמברי

העיר עזה. צילום: קארל שמברי

28 באוגוסט, 2014. ממדי ההרס, ההרג והטראומה ברצועת עזה ובישראל בעקבות סבב הלחימה האחרון מספקים תזכורת כואבת לכך שהסגר על רצועת עזה נכשל, מוסרית ומעשית. ארגון “גישה” מציג נייר עמדה חדש, הקורא להסרת הסגר וביטול מדיניות הבידול בין רצועת עזה לגדה המערבית.

מתוך נייר העמדה:

“עד ערב הלחימה, ישראל הטילה הגבלות על תנועה אזרחית מעזה ואליה, לרבות הגבלות על מעבר בין עזה לגדה המערבית, איסור על העברת סחורות מעזה לשווקים הטבעיים שלה, בישראל ובגדה המערבית, והגבלות קשות על כניסת חומרי בנייה (ר’ נספח) הגבלות אלה נומקו בצורך להתגונן מפני האיום הביטחוני שנשקף לישראל מהחמאס ומארגונים חמושים אחרים בעזה, אולם הן חורגות מהנחוץ לצרכי ביטחון ופוגעות קשות בכלכלה ובחברה האזרחית בעזה.

מדינת ישראל רשאית ואף חייבת להגן על אזרחיה מפני איומים ביטחוניים שמקורם ברצועת עזה ולשם כך היא רשאית אף להטיל מגבלות על תנועה דרך מעברי הגבול שבשליטתה. אולם לא כל הגבלה מותרת. הסגר על רצועת עזה אינו מבחין בין לוחמים לאזרחים ופוגע בזכויותיהם ובצרכיהם של 1.76 מיליון תושבי עזה, שלמעלה ממחציתם קטינים. סגר אזרחי זה מפר את החובות המוטלות על מדינת ישראל במסגרת הדין הבינלאומי ואינו תורם לביטחונם של אזרחי ישראל. הגיע הזמן להסיר אותו.

הסרת הסגר תאפשר חיים תקינים: סטודנטים מעזה יוכלו ללמוד באוניברסיטאות בגדה המערבית; פועלי בניין יוכלו להתפרנס ולשקם את עזה; בני משפחה יוכלו להתאחד עם קרובים שאותם לא פגשו שנים; נשות ואנשי עסקים יוכלו להתפתח עסקית ולהשתלם מקצועית; חקלאים יוכלו לשווק את סחורותיהם ולכלכל את משפחותיהם. שיפור מצבה של האוכלוסייה האזרחית אין משמעותה ויתור על צרכי ביטחון: להפך, לטווח הארוך זו האופציה היחידה לקדם ביטחון יציב באזור.

על ישראל לזנוח את “מדיניות הבידול“, שמפרידה בין עזה לגדה המערבית ומונעת תנועה בין חלקי הטריטוריה הפלסטינית, לחדש את האפשרות להעביר סחורות מעזה לשווקיה בישראל ובגדה המערבית ולאפשר לתושבי עזה, הן במגזר הציבורי הן במגזר הפרטי, לרכוש חומרי בנייה – הכל בכפוף למנגנוני ביטחון מתאימים.

בימים ובשבועות האחרונים, בכירים ישראלים וזריםלרבות הרמטכ”ל, הסכימו כי ישראל מחויבת לאפשר שיקום ברצועת עזה. לשם כך לא די בסיוע הומניטרי. יידרש גם שיקום הכלכלה והמרקם החברתי בעזה, כדי לאפשר לתושביה לממש את זכותם להתפרנס בכבוד ולקדם את שאיפותיהם המקצועיות, החינוכיות, התרבותיות והמשפחתיות. שליטתה של ישראל בתנועת אנשים מעזה ואליה יוצרת תלות וגם אחריות – לאפשר תנועה אזרחית מעזה ואליה ובכך לתרום לשגשוג ולביטחון בשני צדי הגבול.”

לקריאת נייר העמדה המלא לחצו כאן.