השאלות נותרו פתוחות

בנייה בעזה. צילום: אימאן מוחמד

בנייה בעזה. צילום: אימאן מוחמד

5 בפברואר, 2014. בימים האחרונים שיתפנו כמה דוגמאות להשפעה שיש למחסור החריף בחומרי בנייה על החיים ברצועת עזה. סיפרנו על אנשים שאיבדו את פרנסתם, על אתרי בנייה שננטשו, על חיים שנעצרו. המחסור החמור בחומרי בניין, הזכרנו, הוא מכוון. לנוכח הרס המנהרות על גבול עזה-מצרים, מצוקת מלאי המלט, החצץ והברזל היא תוצאה של החלטת משרד הביטחון לאסור מכירת חומרי בניין למגזר הפרטי בעזה.

אתמול, שלושה חודשים וחצי לאחר שהוכרז על האיסור, הודיע משרד הביטחון כי אין בכוונתו לשנות מדיניות זו, “לאחר שהתברר כי חומרי הבנייה הועברו לבניית מנהרות התקפיות עבור ארגוני הטרור”. בהודעת משרד הביטחון לא הוסבר כיצד המשוואה הזאת מתיישרת עם המידע, שמן הסתם יש גם בידי מומחי המשרד, שכ-23 אלף טונות חומרי בניין נכנסו מדי חודש דרך מעבר רפיח בין אוגוסט לדצמבר. משרד הביטחון גם לא הסביר כיצד מתיישבת מדיניותו עם העובדה ששר הביטחון, משה יעלון, דיבר רק לאחרונה על החשיבות של פריחה כלכלית בעזה ליציבות באזור. ראוי לזכור שענף הבנייה היה היצרני והיציב בכלכלת עזה לאורך כל שנות הסגר.

בעזה, 70 אלף איש תלויים לפרנסתם בענף הבניין, עשרות אלפי יחידות דיור חסרות, בניית מבני ציבור חיוניים מתעכבת, כל זאת בשם מדיניות שהאפקטיביות שלה מוטלת בספק, במקרה הטוב, ושלכאורה סותרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל, כפי שהוגדרו על ידי ראשי מערכת הביטחון.