בית המשפט העליון קבע תקדים: ניתן לגרש אדם לרצועה בשל מניעה פלילית

5 באפריל, 2012: בית המשפט העליון דחה את עתירת ארגון גישה בשמו של מר חמאדה, אסיר פלסטיני, שביקש משב"ס להחזירו לביתו שבגדה המערבית, וקבע בכך שניתן לגרש אדם לרצועת עזה על סמך מניעה פלילית בלבד. ראש ההרכב היה השופט אשר גרוניס ולצידו ישבו השופטים נעם סולברג וחנן מלצר.

חמאדה הוא יליד רצועת עזה שמתגורר מזה 12 שנה ברציפות בטול כרם שבגדה המערבית ומאורס לצעירה תושבת טול כרם. החל משנת 1998 נאסר חמאדה חמש פעמים בגין שהות בלתי חוקית בישראל ועבירות נוספות. בתום ריצוי כל אחד ממאסריו שוחרר לביתו שבגדה. להפתעתו, לאחר שריצה מאסר נוסף נודע לו כי שב"ס מתכנן לשחררו לרצועת עזה, ולא למקום מגוריו שבגדה.

בדיון, שנערך ב-21 במרץ, 2012, קבע בית המשפט העליון תקדים לפיו די  בעברו הפלילי של מר חמאדה כדי לגרשו לרצועת עזה. בית המשפט קבע כי אם חמאדה ישהה בגדה המערבית יקל עליו להיכנס לישראל שלא כדין. עד כה גורשו לרצועה רק אסירים פלסטינים שמערכת הביטחון טענה כי תלויה נגדם מניעה ביטחונית, או שלא הצליחו להוכיח מרכז חיים בגדה המערבית. בית המשפט קבע כי יש להתעלם מן המניעה הביטחונית בעניינו של חמאדה, שכן נשללה ממנו זכות הטיעון במסגרת שימוע שנערך לו טרם הדיון, אולם די במניעה הפלילית נגדו כדי לא להתערב בהחלטת המפקד הצבאי לגרשו מהגדה המערבית, שם נמצא מרכז חייו, לרצועת עזה.

כמו כן, בית המשפט העליון פסק כי ארגון גישה יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 שקלים. השתת הוצאות בעתירה מעין זו, קרי עתירה פרטנית של אסיר, ללא שנפל כל פגם בהתנהלות העותרים לעומת הפגמים שנפלו בהתנהלות המדינה (אי-עריכת שימוע במועד, אי הכללת החומר הבטחוני בעת השימוע) גם היא חורגת מהפרקטיקה הנוהגת בבית המשפט העליון.
צילום מחוץ לכתבה: ויקיפדיה