ישראל מונעת מתושבים רבים לחזור הביתה לעזה

ליד מעבר גשר אלנבי. צילום: לוי קלאנסי

13 בספטמבר, 2020. ביום חמישי, 10.9, למעלה משבוע לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את עתירת גישה וחייב את ישראל להסדיר לאלתר את שובה לרצועה, ת”מ הצליחה לחזור אל ארבעת ילדיה, אותם לא חיבקה כבר חצי שנה.

ת”מ, שהקטנה שבילדיה בת שנתיים, יצאה לירדן, דרך ישראל והגדה, בתחילת מרץ, כדי ללוות את אמה לטיפולים בטורקיה, שם נפטרה האם. בגלל הגבלות התנועה שהושמו לעצירת התפשטות הקורונה, היא הצליחה לחזור לירדן רק במאי, ומשם ביקשה לחזור הביתה, לרצועה. ילדיה נותרו בהשגחת סבתם, קשישה שזקוקה בעצמה לסיוע ולהשגחה רפואית.

בעקבות עתירה אחרת, שהגשנו בשם שתי נשים חולות סרטן מעזה שיצאו מהרצועה עם בני זוגן לפני חודשים בשביל לקבל טיפול בירדן, המדינה הודיעה שתאפשר לתאם את כניסתם באמבולנסים. לשני הזוגות המתינו ילדים בבית. אחת מהנשים חולה סופנית. ועדיין, רק פנייה לבית המשפט הזיזה את המדינה לעשות את המינימום האנושי והחוקי.

ב-19 במאי עצרה הרשות הפלסטינית את התיאום מול ישראל, במחאה על הצהרות הסיפוח בגדה, ומאז, בנוסף להגבלות הגורפות על תנועה בכסות החשש מקורונה, ישראל מסרבת לבחון את מרבית הבקשות להיתרים של תושבי הרצועה. תושבי עזה רבים תקועים כבר חודשים בירדן ובמדינות אחרות, בגלל שישראל משתמשת בהיעדר התיאום כעילה לשלילת זכותם לשוב לבתיהם ולמשפחותיהם.

לא רק שלא מצאה פתרון להסדרת חזרתם של רבים האחרים, המדינה ממשיכה לגרור רגליים גם לגבי המעטים שהיא כן נענית להם לבסוף, ומוסיפה לפגיעה בזכויות התושבים גם התעמרות בלתי נסבלת. בכך היא עוד מקבעת את השליטה שלה בחיי הפלסטינים מבלי להכיר באחריות ששליטה זאת מחייבת.