מפעלי טקסטיל בעזה עברו לייצר ציוד מגן

מפעל טקסטיל של חברת יוניפאל 2000 ברצועת עזה, 2017. צולם ע”י מוחמד עזאיזה

27 באפריל, 2020. בניסיון להתאים עצמם לזמן הזה, מפעלי טקסטיל רבים בעזה החלו מסבים את פעילותם לייצור של ציוד מגן אישי. לדברי סגן מנהל איחוד תעשיות הטקסטיל בעזה, ד”ר פואד עודה, מאז פרוץ המגפה באזור ועד היום, כעשרת אלפים חליפות מיגון וכחמישה מיליון מסיכות שיוצרו בעזה שווקו לגדה המערבית ולישראל. הרוב, כ-90 אחוז, נמכרה לסוחרים ישראלים לשיווק בישראל או לייצוא. עודה מעריך כי כעשרה מפעלים גדולים ברצועה עוסקים כיום בייצור ציוד המגן בשיתוף פעולה עם מפעלים נוספים, קטנים יותר. למרות המאמצים, הוא אומר, בעלי חברות רבים בענף מוטרדים מהגידול שחל לאחרונה בייבוא מסיכות רפואיות מסין, שפוגע בביקוש למוצריהם.

בתחילת אפריל, איחוד תעשיות הטקסטיל בעזה דן בנזקים שגורמת ההתמודדות עם סכנת הקורונה לענף שמפרנס בשגרה כ-6,000 איש. יש ירידה חדה בביקוש למוצרי הענף בשוק המקומי, בגדה המערבית ובישראל. צמצום התנועה דרך מעבר ארז, על רקע סכנת המגפה, פוגע ביכולתם של יצרנים ואנשי עסקים לגבות חובות. המשבר ההולך ומעמיק משפיע גם על מעגלים משניים המתפרנסים ממנו, כמו בעלי מכבסות, מתפרות וחנויות למכירת ביגוד ותוספות לביגוד.

נתוני האיחוד גם משקפים נזקים שנגרמו לאורך שנות מגבלות התנועה שהושתו על הענף הוותיק, שנחשב מרכזי מאוד לכלכלת הרצועה. בשנת 2000 הועסקו בענף כ-36 אלף עובדים ופעלו בו כ-900 מפעלים וחברות שונות. לאחר שישראל הכבידה את הסגר על עזה, בקיץ 2007, וחסמה כל יציאה של תוצרת הענף למכירה מחוץ לרצועה, צנח מספר המפעלים בענף ל-100, ומספר העובדים ל-2,500.

הענף החל להתאושש לאחר שישראל הסירה ב-2015 את האיסור הגורף שהטילה במשך שמונה שנים. ב-2015 שיווקו מחוץ לרצועה תשעה מפעלי טקסטיל; ב-2019 כבר היו 75. מספר המשאיות שנושאות סחורה מהענף למכירה מחוץ לעזה, שעמד ב-2015 על 20, צמח ל-230 ב-2019. בארבע השנים האלה גדלו ההכנסות של הענף ממכירות תוצרת מחוץ לעזה פי ארבעה. עם זאת, הגבלות שישראל ממשיכה ליישם על תנועת סוחרים ואנשי עסקים, כמו הטלת מניעות ביטחוניות שרירותיות, והגבלות המושתות על הכנסה לעזה של ציוד ושל חומרי גלם הנחוצים לאיכות הייצור ולהתפתחותו, ממשיכים למנוע את מימוש פוטנציאל הענף. מספר העובדים בו בשנת 2019 עדיין מהווה רק כ-16 אחוז ממספרם טרם הכבדת הסגר.

בתחילת מרץ החלה חברת “יוניפאל 2000“, המתמחה בתפירת פרטי ביגוד, לייצר מסיכות ובגדי מיגון על פי תקנים בינלאומיים, ואלה נמכרים בעזה ומשווקים גם לישראל ולגדה. נביל אלבואב, מבעלי החברה, מספר כי חומרי הגלם שנחוצים לייצור המוצרים מיובאים מישראל, ואת העיצוב יכולים לקבוע הלקוחות. עד כה החברה מכרה כ-20 אלף מסיכות לשיווק בישראל. לדבריו, אמצעי הזהירות לריחוק חברתי שנכפים בימים אלה בעולם, ופוגעים גם בפעילות הכלכלית השוטפת בעזה, כבר הובילו לקיצוץ של 200 עובדים במפעליו. הוא מקווה שלא יהיו הגבלות על כניסה של חומרי גלם ובדים לעזה, שנחוצים להמשך תנופת הייצור.

החברה הוותיקה סאמי אבו-ג’הל ושותפים, מפרנסת 200 עובדים, המתמחים בשגרה בייצור בגדי נשים. “עברנו לייצור מסיכות מבד בעקבות המחסור העולמי והזינוק בביקוש,” מספר הבעלים, אבו-ג’הל. “ייצרנו כבר כ-100 אלף מסיכות לשיווק רק בישראל, ועוד עשרת אלפים למכירה ברצועה”. אבו-ג’הל גם הוא מודאג מהירידה החדה בביקוש בענף הביגוד ומקשיי הגבייה, שמתעוררים בגלל אי היכולת להיפגש עם הסוחרים שהוא עובד מולם בישראל.