עדיין/שוב בעונש


נמל הדייגים בעזה. צילום: אסמאא ח’אלידי

17 בפברואר, 2020. ישראל ממשיכה את מדיניות הענישה הקולקטיבית של תושבי רצועת עזה.

ב-5 בפברואר ישראל הגבילה עוד את המרחק המקסימלי שהיא מאפשרת לדייגי עזה להרחיק מהחוף ל-10 מייל ימי כתגובה לירי מהרצועה. ישראל מגבילה את הדיג מעזה לשישה מ”י מול חופי צפון הרצועה, ומאז אפריל 2019, עד 15 מ”י מול חלק מהחוף הדרומי. בסוף השבוע האחרון, אפשרה לדייגים לצאת שוב עד ל-15 מ”י, אך אתמול, יום ראשון, שוב אכפה מגבלה של 10 מ”י. ב-1 בפברואר, ישראל הודיעה על ביטול 500 היתרי סוחר שהנפיקה, אישורים שמאפשרים יציאה מעזה לישראל ולגדה המערבית. גם פעולה זאת הוצגה כעונש. גישה פנה בשבוע שעבר לשר הביטחון במכתב בהול, בו דרש לבטל את ההחלטה הזאת. ההבטחה ל”הקלות” בהכנסת מלט לשוק הפרטי, שלא דרך המנגנון לשיקום עזה, כמו גם “הקלות” נוספות, יושמו חלקית או שלא יצאו אל הפועל.

ביום חמישי האחרון (13.2) דווח כי “גורם ביטחוני ישראלי” מסר לתקשורת כי “אם השקט יישמר, ישראל תרחיב בחזרה את מרחב הדיג לחוף עזה”. במוצאי שבת (15.2) נמסר ממתאם הפעולות בשטחים (מתפ”ש): “בעקבות ירי הרקטות מרצועת עזה לעבר ישראל, הצעדים האזרחיים שתוכננו כלפי רצועת עזה – הרחבת מרחב הדיג, החזרת 500 היתרי מסחר והחזרת כניסת המלט – מבוטלים. המשך המדיניות ייקבע רק על פי המעשים בשטח”.

בכך הודה מתפ”ש שוב כי ישראל נוקטת בענישה כלפי האוכלוסייה האזרחית. שר הביטחון, נפתלי בנט, אמר באותה שעה בראיון בטלוויזיה לגבי הדיאלוג עם חמאס לגבי ירי מהרצועה: “הם אמרו שהם מפסיקים. עכשיו אנחנו נראה אם זה יקרה, ואם לא, הם ייענשו”.

נחזור ונזכיר כי בעוד ירי מכוון לעבר ריכוזי אוכלוסיה מהווה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי ונחשב לפשע מלחמה, המשחק של ישראל בחובתה למילוי צרכים בסיסיים של תושבי הרצועה מהווה ענישה קולקטיבית, אף היא בלתי חוקית, של מגזרים שלמים, על מעשים שאין טוען שקשורים אליהם.