“הקלות” באות ו”הקלות” הולכות. המדיניות נשארת

מרץ 2015, משלוח ראשון של עגבניות מתוצרת עזה בדרכן לישראל. צילום: גישה

2 בפברואר, 2020. אמש הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים בעמוד הפייסבוק שהוא מנהל בשפה הערבית כי ישראל החליטה להקפיא את כל ה”הקלות” לתושבי רצועת עזה, זאת “לאור הזעזוע במצב הביטחוני”. ההקלות שאליהן כיוון מתפ”ש היו בעיקר הגדלת מספר היתרי הסוחר, שידוע כי רובם משמשים לפועלים שיוצאים לעבוד בישראל, והחלטה להתיר כניסת מלט מישראל למגזר הפרטי בעזה, שלא דרך מנגנון השיקום. בנוסף, ישראל מסרה הבוקר לוועדה האזרחית בעזה רשימה של 440 אנשים המחזיקים בהיתרי סוחר (שוב, רובם פועלים), שבוטלו “מסיבות ביטחוניות”.

בתקשורת פורסם לאחרונה כי ישראל מיישמת, או שוקלת ליישם, שורה של “הקלות” בסגר. בין היתר נמסר כי ייפתח מסלול שיאפשר למונופול הבנייה ברצועה, סנד, לרכוש מלט ישירות ממפעל נשר, שלא דרך המנגנון לשיקום עזה. המנגנון הוקם בעקבות “מבצע צוק איתן”, בשלהי 2014, ומאפשר לישראל שליטה בזהות מפיצי המלט ברצועה, רוכשיו, והמטרות שלשמן נרכש. עוד נמסר כי ישראל תאפשר, לראשונה, לסוחרים מעזה למכור עד 600 טון תותים מעזה בישראל.

צעדים נוספים, שאותן מונה ישראל במסגרת ה”הקלות”, הן הכנסה של צמיגים חדשים, לאחר 20 חודשים של איסור, שיצר מצוקה כלכלית וסיכן חיים. משלוח של קרוב ל-6,000 צמיגים כבר אושר. כמו כן פורסם כי אושרה הכנסה של סירות דיג וציוד לדייגים, שנמנע מהם שנים, כמו פיברגלס לתיקון סירות, כבלי פלדה וחלקי חילוף. למיטב ידיעתנו, דבר מזה עוד לא קרה.

השיטה הזאת, שבה אין שינוי במדיניות, אלא רק “הקלות”, שניתן להעניק ולקחת על פי גחמה, היא לא רק מפוקפקת מוסרית ואכזרית, אלא עוד דרך לשמור את הכלכלה של עזה במצב של דיכוי. אין לכלכלה דרך לצמוח בלי יציבות. אין לתושבים תקווה לשיפור תנאי חייהם בלי כלכלה מתפתחת. ההחלטות הגורפות מול ציבורים גדולים – סוחרים, דייגים ואחרים – שממוסגרות כתגמול על פעולות שאין להם קשר אליהן, הן בגדר ענישה קולקטיבית, מעשה בלתי חוקי. זכויות אדם אינן קלף פוליטי בידי ממשל כלשהו, והכרה בהן היא צעד ראשון וקריטי לבניית עתיד בטוח לכלל תושבי האזור.