בעקבות עתירת גישה: בית המשפט העליון הורה למשרד הפנים לרשום מידית נישואין בין אזרחים ישראלים לאזרחים זרים

חלון ראווה בעזה. צילום: אדוארדו סוטרס חליל

חלון ראווה בעזה. צילום: אדוארדו סוטרס חליל

26 בנובמבר, 2019. בתום מהלך משפטי שארך ארבע שנים וחצי קיבל בג”ץ את עתירת ארגון גישה נגד משרד הפנים. בית המשפט הורה למדינה לרשום מידית נישואין בין אזרחים ישראלים לאזרחים זרים, מיד לאחר שהוצגה בפני משרד הפנים תעודת נישואין. בעת הגשת העתירה העקרונית היו פקידים במרשם האוכלוסין רושמים את האזרחים במעמד “בבירור” למשך חצי שנה. מיד לאחר הגשת העתירה קיצר משרד הפנים את תקופת ה”בבירור” בחצי, לשלושה חודשים, אך המשיך להגן על הפרקטיקה הפוגענית מול בית המשפט.

גישה טען כי סעיף בנוהל שמאפשר רישום סטטוס “בבירור” במקום “נשוי” מנוגד לדין, מכיוון שפקיד הרישום אינו רשאי לדחות בקשה לשינוי פרטי זיהוי כאשר הם מגובים בתעודה ציבורית, כמו תעודת נישואין. גישה טען עוד כי מדובר בפרקטיקה שפוגעת בכבוד האדם ובזכות לשוויון, שכן אזרחים ישראלים הנישאים זה לזה נרשמים מיד בלשכות כנשואים, ללא תקופת המתנה. אין להוראת הנוהל לרישום ב”בירור” כל תכלית, שכן במהלך חצי השנה לא נערך כל בירור, ובתומה נרשם האזרח כנשוי, ללא תלות בנסיבות.

סעיף זה פגע בזכויותיהם של כלל האזרחים הישראלים שנישאו לאזרחים זרים. ארגון גישה הבחין בפגיעה משמעותית בזכויות אזרחים ישראלים הנישאים לתושבי רצועת עזה. המדינה ממילא מאפשרת לזוגות אלו לממש את חיי המשפחה והזוגיות שלהם רק בתוך רצועת עזה. האזרח הישראלי נדרש להיתר מהמפקד הצבאי כדי להיכנס לרצועה, היתר שלא יינתן כל עוד האזרח איננו רשום כנשוי בתעודת הזהות. הסעיף, לפיכך, עיכב משמעותית את איחוד בני הזוג, פגע בחופש התנועה שלהם ובזכותם לחיי משפחה.

בסיכום פסק הדין כתב השופט חנן מלצר על הפסיקה: “משמעות הדבר היא, כי לאחר אימות התעודה הציבורית מטעם המבקש, בהתאם לנהלי הרשות, וככל שנמצא שאין פגם בתעודה וכי אין בה פריט מידע שאיננו נכון (עובדתית) באופן ברור וגלוי לעין המצדיק קיומו של בירור נוסף – על פקיד הרישום לרשום את השינוי במצב האישי של התושב הישראלי, ללא תלות בשאלה האם בן זוגו הוא אזרח ישראל, אם לאו, וממילא אין בידיו הסמכות לשנות את מצבו האישי ל’בבירור’.” בנוסף, פסק בית המשפט כי המדינה תישא בהוצאות גישה, בסך 15 אלף שקלים.

לפסק הדין המלא: לחצו כאן.