חמש שנים להיעלמותם של אברה מנגיסטו והישאם א-סייד

ליד הגדר, 2017. צילום: גישה

ליד הגדר, 2017. צילום: גישה

5 בספטמבר, 2019. לפני חמש שנים, ב-7 בספטמבר 2014, חצה אברה מנגיסטו, אזרח ישראל, את הגדר שמפרידה בין ישראל לצפון רצועת עזה אל חוף הרצועה ומאז נעלמו עקבותיו. ב-20 באפריל 2015 נכנס לרצועת עזה הישאם א-סייד, אזרח ישראל, מפרצה בגדר שבמזרח הרצועה. גם על גורלו לא נודע מאז דבר.

 

בהתבטאויות שונות מטעם השלטונות בעזה נרמז כי השניים מוחזקים ברצועה וכי שחרורם מותנה בשחרור אסירים פלסטינים המוחזקים בידי ישראל. ניסיונות של גופים בינלאומיים ושל מדינות לברר אצל שלטונות חמאס כל פרט על השניים, לא נענו. הסירוב של חמאס למסור מידע על המוחזקים, או לאפשר קשר עם בני משפחותיהם, גם לא ביקורים של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, מקומם, ואף סותר את הדין ההומניטרי הבינלאומי.

 

שני הישראלים הנעדרים באים מקהילות שמודרות מהזרם המרכזי של החברה הישראלית. מנגיסטו יליד אתיופיה, וא-סייד בדואי פלסטיני. לשניהם מוגבלויות פסיכו-סוציאליות, מה שעוד מגביר את הדאגה לבריאותם בתנאי כליאה ובידוד ממושכים. המאבק של משפחותיהם להשאירם בתודעה הציבורית נשחק בחלוף השנים ועומד בצל הקמפיין הציבורי של משפחות שני החיילים הישראלים שגופותיהם מוחזקות גם הן לכאורה בידי חמאס.

 

הארגון האמריקאי Human Rights Watch, שחקר את פרשות היעלמות האזרחים הישראלים, קבע כי “סירוב של ממשלה להכיר באופן רשמי בכך שאדם נעצר, או לחשוף את מקום הימצאו או גורלו של אדם לאחר מעצר, ובכך להעמיד את העצור מחוץ להגנת החוק, מהווה העלמה כפויה על פי המשפט הבינלאומי”.

 

קשה להשתחרר מהרושם שלא נעשה די כדי ללמוד על גורל שני הנעדרים ולמען שחרורם. אם השניים מוחזקים בידיהם, על שלטונות חמאס לאפשר לשניים ליצור קשר עם בני משפחותיהם, ובאין נימוק חוקי, לשחררם לאלתר ובלא תנאי.