אחרי מאבק משפטי של “גישה”: אדם חמו בן השש מעזה יוכל לעבור עם אמו ואחיו לגדה המערבית, לכפר הולדתה של האם

ביום ראשון, 14 ביולי, השיבה המדינה ל”גישה” כי בקשתו של אדם חמו בן השש לעבור מעזה לגדה המערבית עם אימו ואחיו אושרה, בכפוף רק לבדיקה ביטחונית חוזרת של האם והאחים.

כתובתה הרשומה, המוכרת על ידי ישראל, של כאות’ר חמו, אמא לחמישה, היא בגדה המערבית. בשנת 2000, בעקבות נישואיה לתושב עזה, עברה חמו לחיות ברצועת עזה. ב-2012 רשמה גם את מענם של ארבעת ילדיה במרשם האוכלוסין בגדה המערבית. בנה הצעיר ביותר נולד כעבור שנה, ולכן הוא היחיד בילדיה שמענו הרשום הוא עזה.

בחיפוש אחר עתיד טוב יותר, מאז פברואר 2017 מנסה חמו לעבור עם ילדיה לגדה המערבית. ישראל מוכנה לאפשר לה ולארבעת ילדיה הגדולים לצאת מהרצועה, אך לא לבן הצעיר. במאי 2017 עתר “גישה” בשמו ובשמה של האם לבג”ץ, אך המדינה טענה שהפעוט, אז בן שלוש וחצי, צריך להגיש בקשה להשתקעות בגדה המערבית למנכ”ל המשרד לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית (אשר אמור להעבירה למתפ”ש).

חמו הגישה את הבקשה כפי שנדרשה אך לטענת ישראל היא לא הועברה אליה ולכן האם ובנה עדיין ברצועה. לו היתה מממשת את זכותה לחזור לגדה ומותירה את בנה מאחור, היתה יכולה לבקש לצאת לעזה לבקרו רק במקרים שישראל מגדירה כנסיבות הומניטריות חריגות – מחלה אנושה, הלוויה או חתונה.

בינואר 2019 הגשנו עתירה נוספת בעניין, לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב-16 וב-17 ביוני שיגרו חברי הכנסת עאידה תומא-סלימאן ועופר כסיף מחד”ש, וחברת הכנסת היבא יזבק מבל”ד פניות למתאם פעולות הממשלה בשטחים, בקריאה לאשר לילד בן חמש תושב עזה להצטרף לאמו ואחיו במעבר לגדה המערבית. “ישראל מציבה את האם בין שתי אפשרויות בלתי נסבלות,” כותבת ח”כ יזבק. “לוותר על זכותה לחזור לביתה ולהמשיך לגדל את בנה ברצועה, עם כל המשתמע בכך, או לממש זכותה זו בלי בנה הקטן. סירובה של ישראל לאפשר שינוי מענו של הקטין וגם לקבל את בקשתו להשתקעות בגדה משמעה הפרדה בין בני המשפחה”.

עמירה הס, שעוקבת אחר סיפורו של אדם חמו ב”הארץ”, כתבה לאחר אישור הבקשה: “בעמותת גישה מקווים שאדם יחגוג הקיץ את יום הולדתו השישי, שיחול ב-18 באוגוסט, בגדה המערבית, עם אמו וכל אחיו. ‘מצער שנדרש מאבק משפטי ממושך כדי לאפשר זאת’, אמרו בעמותה, והוסיפו ש’השליטה של ישראל במרשם האוכלוסין הפלסטיני משמשת אותה לשיבוש אלים של חיי פלסטינים, וכפי שמוכח גם במקרה זה, בלא כל קשר לצרכים ביטחוניים'”.