למה ישראל לא מאפשרת שיווק צ’יפס וביסקוויטים מעזה בגדה המערבית ובחו”ל?

מפעל לייצור חטיפים בעזה. צילום: גישה

מפעל לייצור חטיפים בעזה. צילום: גישה

16 במאי, 2019. אתמול דן בית המשפט העליון בעתירה שהגיש גישה נגד האיסור בפועל שמטילה ישראל על שיווק מוצרי מזון מתוצרת רצועת עזה מחוצה לה. העתירה הוגשה נגד שר הביטחון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ורשות המעברים היבשתיים בדרישה שיאפשרו לבעלי חברת “סראיו אל ואדיה” מעזה, למכור את מוצריו, בהם חטיפי צ’יפס, ביסקוויטים וופלים, בגדה המערבית ובחו”ל. גישה דורש שישראל תאפשר ייצוא לחו”ל ושיווק בגדה המערבית ובישראל של כלל המוצרים מתוצרת הרצועה ושתפרסם הנחיות להסדרת הוצאתם.

הבעלים של “סראיו אל ואדיה” שואף לחזור לאחד השווקים המרכזיים שלו מחוץ לרצועה, זה שבגדה המערבית, שוק שישראל מונעת ממנו מאז קיץ 2007. הוא מעסיק למעלה ממאה עובדים במשרות חלקיות, בהמתנה לאישור שיאפשר לו לחזור לפעול סביב השעון בשלוש משמרות. אישור כזה יסייע משמעותית לכלכלה של הרצועה ולשוק העבודה בה. לו ניתן לעוד מפעלים כמו “סראיו אל ואדיה”, היתה עולה היתכנות אמיתית לשינוי רחב.

בתום דיון קצר, בית המשפט המליץ לעותר למחוק את העתירה, ולהגיש שוב בקשה להוציא סחורה, זאת למרות שעשה זאת כבר פעמים רבות, ולאורך שנים. שלא כמו שנטען בדיון, העובדה שסחורה מ”סראיו אל ואדיה” לא יצאה עד היום מעזה היא לא תוצאה של “טעות” או של “טלפון שבור” אלא של התנהלות צינית, שמתכחשת לאחריות שחלה על ישראל לדאוג לתקינות החיים ברצועה, אחריות שנובעת מהשליטה שהיא לוקחת לעצמה.

משלהי 2014, כחלק מההבנה ששיפור בכלכלת הרצועה חיוני ומהווה אינטרס ישראלי, החלה ישראל לאפשר תנועה מסוימת של סחורה מעזה למכירה בשווקי הגדה, ומאוחר יותר גם בישראל. אך לא מזון מעובד. בקשות שהגישו יצרנים ובעלי עסקים מהענף להוצאת תוצרת כדי למכור אותה בגדה, לא נענו על ידי ישראל. גם ניסיונותיהם להוציא את הסחורה למכירה בחו”ל, באמצעות נוהל שלכאורה מאפשר ייצוא כל סחורה מהרצועה, נכשלו.

בפועל, על אף שישראל טוענת שהיא מכירה בחשיבות פיתוח הכלכלה ברצועת עזה ומציגה מראית עין, בדרך כלל באנגלית, של קשב לצרכי האוכלוסייה הפלסטינית, היא מערימה קשיים ומכשילה את מאמציהם הניכרים של תעשיינים מעזה להרחיב את עסקיהם מעבר לשוק שבו למעלה מ-50 אחוזי אבטלה – לגדה המערבית, לישראל ולחו”ל.

מעבר למקרה הפרטי של מפעל החטיפים, שבו ישראל מיתממת במקרה הטוב, חייב להיפסק המשחק הכפול בחיים של תושבי עזה – בזכויות שלהם לבריאות, לפרנסה, להשכלה, לחיי משפחה, בזכות שלהם לנוע למימוש הזכויות האלה. הפנייה המחודשת של “סראיו אל ואדיה” היא ההזדמנות הקרובה שלה לעשות זאת.