דלקים וגז שוב מוכנסים, אך כרם שלום נותר סגור

מעבר כרם שלום, מוקדם יותר השנה. צילום: גישה

מעבר כרם שלום, מוקדם יותר השנה. צילום: גישה

24 ביולי, 2018. שר הביטחון, אביגדור ליברמן, הודיע הבוקר כי מ-12 בצהריים ישראל שוב תאפשר הכנסת דלקים וגז בישול לרצועה. בשעות מאז נפתח המעבר נודע לגישה על 6 משאיות גז בישול ו-4 משאיות סולר שנכנסו לעזה דרך מעבר כרם שלום. לפני שבועיים, ב-10 ביולי, סגרה ישראל את מעבר כרם שלום לתנועת סחורות מהרצועה ואליה, אלא לכניסת מזון ותרופות, בעלי חיים ומספוא, ודלקים. ב-17 בחודש הפסיקה ישראל לאשר כניסה של דלקים וגז בישול, וכך דיללה את המאגרים החיוניים ברצועה, בין היתר לבתי חולים ולתשתיות, עד דרגת סכנה מידית. פעולות אלה של ישראל הן ענישה קולקטיבית מובהקת. השר עצמו מסגר כך את הדברים אתמול, כשפנה לתושבי הרצועה בקריאה להפעיל לחץ על הנהגת חמאס.

במקביל לסגירת מעבר הסחורות העיקרי לרצועה (תמיכה מסוימת יש במעבר הסחורות הקטן סלאח אל-דין, שבין מצרים לרצועה), צמצמה ישראל את מרחב הדיג, המוגבל ממילא, לכדי שלושה מייל ימי מהחוף. בשגרה מאפשרת ישראל לדייגים להרחיק עד שישה מייל, ופעמיים בשנה, לעתים, עד תשעה מייל. בעבר חתמה ישראל על הסכמים שמתירים לדייגים להרחיק עד 12 ואף 20 מייל ימי, הסכמים שמעולם לא כובדו. כתוצאה מדיג-היתר בשטח מוגבל, הדגה באזור כמעט מוצתה וענף הדיג במצוקה.

כדי להניח את הדברים בהקשר, ראוי לזכור כמה דברים:

1. ענישה קולקטיבית היא צעד בלתי חוקי ולא מוסרי. שוב ושוב הוכח גם שבסכסוך הזה היא לא אפקטיבית, וככל הנראה נועדה רק לסיפוק צרכים פוליטיים ישראליים.

2. עוד טרם הסנקציות הנוספות שהטילה ישראל היה המצב ברצועה חמור. כ-50 אחוזי אבטלה, תשתיות קרוסות, מחסור כרוני ביחידות דיור, בציוד רפואי, בתרופות. המצב הזה הוא תוצאה של החלטות פוליטיות, בראשן החרפת הסגר שהטילה ישראל, ב-2007.

3. סגירת כרם שלום גרמה מידית להפסדים כספיים משתקים לרבים במגזר היצרני ואצל אנשי עסקים, ושיבשה פעילות חיונית של ארגונים הומניטריים.

4. לישראל שליטה מלאה במה ובמי שנכנס לרצועה, ובמה ובמי שיוצא ממנה, זאת בנוסף להשפעה מהותית על החיים ברצועה, שנובעים גם מהשליטה במרחבים האווירי, הימי והיבשתי, ומהיותה מקור עיקרי לדלקים, לחומרי בנייה, לחומרי גלם לתעשייה ועוד.

5. למי שלא נדרש לחיות ברצועת עזה קל להתרגל להידרדרות שם, שישראל מקדמת במהלכיה. תחילה, אספקת חשמל שאפשרה רק שמונה שעות חשמל רצופות שאחריהן שמונה שעות נתק היתה נורמה, והיום מקבלים התושבים ארבע שעות שלאחריהן 18 שעות נתק, מצב שכבר כמעט לא נמצא ראוי לדיווח עיתונאי או למחאה בינלאומית.

6. סגירת כרם שלום נומקה בישראל כתגובה לעפיפוני התבערה המגיעים מהרצועה. זוהי בחירה מניפולטיבית, שמחליפה בין התמודדות עם אתגר מבצעי לבין ענישה קולקטיבית של אוכלוסיה אזרחית.

7. ישראל מוסיפה להתעקש על מדיניות הסגר, על אף אכזריותו וחרף כישלונו, ונמנעת מלהציע לתושבי האזור, פלסטינים כישראלים, מתווה לחיים שבהם אין ענישה ואלימות.

לאיש אינן אשליות: עשרות שנים של כיבוש והתנגדות לו יצרו מצב מורכב, שאין לו פתרונות קסם. מה שלבטח נכון הוא שצעדי ענישה של מיליונים לא יביאו שקט ושגשוג, וממילא אינם חוקיים ואינם ראויים. לכולנו מגיע טוב מזה בהרבה.