דיון בבג”צ על חוקיות הירי במפגינים

הפגנות בעזה. צילום: גישה.

30 באפריל, 2018. היום נערך דיון בעתירה שהגשנו עם ארגוני זכויות האדם יש דין, האגודה לזכויות האזרח בישראל והמוקד להגנת הפרט, בדרישה שבית המשפט יורה על ביטול הוראות פתיחה באש המתירות לחיילים בגבול עם רצועת עזה לירות ירי חי על מפגינים שאינם מסכנים חיי אדם. בית המשפט בחר לאחד את הדיון בעתירה עם דיון בעתירה מקבילה, שהגישו הארגונים עדאלה ואלמזאן באותו נושא.

עו”ד מיכאל ספרד, שייצג את העותרים טען: “המדינה הודתה שאינה רואה במפגינים משתתפים במעשי לחימה, אבל סבורה שניתן לעשות שימוש בכוח קטלני גם כנגד אדם שהוא חלק מהמון שעוד לא מהווה סכנה אך עלול להוות סכנה. זוהי המצאה מוחלטת, יש מאין, של מחלקת הדין הבינלאומי בצה”ל”. עו”ד סוהאד בשארה מ”עדאלה” טענה: “יש כאן מדיניות סיסטמתית של ירי קטלני, ללא הצדקה, לעבר פלג הגוף העליון, אל עבר אנשים שנמצאים במרחק ניכר מהגדר ואינם חמושים. מעל 1,900 אזרחים לא חמושים נפגעו מירי חי. על בית המשפט להוציא צו על תנאי.”

הפנייה לבית המשפט ביקשה לאשרר כי הדין הבינלאומי, אליו מחויבת ישראל, אוסר על שימוש בכוח קטלני אלא אם הוא נחוץ כדי למנוע פגיעה בחיי אדם – ובמקרה זה, רק כאמצעי אחרון ובמידה הנדרשת להסרת הסיכון בלבד. לתפישת גישה ושאר העותרים, השתתפות בהפגנת מחאה, גם אם היא כוללת התפרעויות או הפרות סדר, אינה מהווה כשלעצמה השתתפות ישירה במעשה איבה או סיכון חיים קונקרטי ומידי שניתן להגיב כלפיו בירי.

בהקשר זה חשוב להזכיר שירי קטלני בתוך עזה, סמוך לגדר, אינו מתבצע רק בעתות מחאה. מזה שנים מדינת ישראל אוכפת “אזור חיץ” בתוך שטח הרצועה, אשר אליו היא מונעת גישה של תושבים. בנוסף לאובדן חיי האדם, הירי השוטף באזור החיץ משבש את קיום החקלאות, החיונית להתפתחות כלכלית ברצועה. דומה שהמדינה מבקשת לאחוז את המקל בשני קצותיו: למסגר את המחאה האזרחית ליד הגדר כעימות מזוין, שחלים עליו דינה לחימה בין שתי מדינות, בעודה מוסיפה לשלוט בעזה באמצעות סגר, לשלול זכויות ומשאבים מתושבי הרצועה ולהכתיב באילו תנאים, אם בכלל, יורשו להיכנס ולצאת מעזה.

בתום הדיון נקבע כי העותרים יגישו אסמכתאות משלימות מטעמם ולמדינה ניתנה שהות להגיב עד יום ראשון, 6 במאי.

לקריאת העתירה, לחצו כאן.

לקריאת לייב-טוויטינג מהדיון, כאן.