כעבור עשר שנים

ספטמבר 2015. באמצע אוגוסט 2015 החלה ישראל מיישמת את תוכנית ההתנתקות. בתוך פחות מחודש, ב-11 בספטמבר, עזבו אחרוני חייליה את בסיסיהם שעל אדמת רצועת עזה. לכאורה, תמו 38 שנות כיבוש. למעשה, שומרת לעצמה ישראל עד היום את השליטה על כניסה ויציאה של אנשים וסחורות אל ומתוך הרצועה, אוסרת על פעילות של נמלים, ימיים או אוויריים, מגבילה תנועה בשטחים ברצועה שקרובים לגדר, את מרחב הדיג, ומונעת מעבר בין חלקי הטריטוריה הפלסטינית. לישראל השפעה מהותית על מרכיבים רבים בחיי 1.8 מיליון תושבי רצועת עזה.

בכתב, בעל פה ובמעשים, ישראל מכירה בחובה למנוע היווצרות אסון הומניטרי ברצועה, אך אינה רואה עצמה מחויבת לעשות מעבר למינימום הנחוץ לשם כך. יתרה מזאת, מאז השתלט חמאס על עזה, ב-2007, ישראל מטילה סגר הדוק על הרצועה, הכולל הגבלות נוקשות אף יותר על תנועה של אנשים וסחורות. הסגר, שמונע את פיתוח הרצועה, הסיג את כלכלתה לאחור ופגע קשות ברווחת תושביה.

במלאת עשור להתנתקות, ביקשנו לבדוק את הטעויות הנפוצות בנוגע לעזה, המדיניות הישראלית ביחס לרצועה וכמה, בעצם, היא השתנתה בעשר השנים האחרונות.

לקריאת הפרסום המלא »
לגרסת PDF של הטקסט »

 

     

עוד בפרסומים ומידע

פרסומים
גרפים