נייר עמדה: ערפל ליד הגדר

יוני, 2013. נייר עמדה חדש של “גישה” דן בחוסר השקיפות והעמימות סביב ההוראות בדבר אזור החיץ, אשר אינן ברורות לתושבי עזה ומהוות מקור לבלבול אף בקרב הרשויות הישראליות. “אזור החיץ” הינו אזור לאורך גבול עזה עם ישראל, שאליו אסרה ישראל את הכניסה לתושבי עזה. רשמית, מאז 2010, נקבע אזור זה במרחק 300 מטר מהגבול עם ישראל, אולם בפועל, גם מי שנכנס עד 1,500 מטר מהגבול הסתכן לעתים בירי מצד הצבא הישראלי.

נייר העמדה מפרט את ההצהרות הסותרות של הרשויות הישראליות, ומסביר את חובותיה של ישראל כלפי התושבים הנפגעים כלכלית או נמצאים בסכנה בשל אזור החיץ.

מתוך נייר העמדה:
“ניתן היה להבין כי במסגרת הבנות הפסקת האש מ-22 בנובמבר 2012, בתום מבצע ‘עמוד ענן’, נקבעו הקלות שאמורות היו לצמצם את אזור החיץ ל-100 מטר מהגבול.

ואולם, מאז כניסתה לתוקף של הפסקת האש ועד היום, נהרגו ארבעה אזרחים ו-109 נפצעו סמוך לגבול עזה ישראל, לרבות מפגינים, אוספי חצץ וחקלאים שעיבדו את אדמותיהם במרחק של בין 100 ל-300 מטר מהגבול (לפי נתוני המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו”ם).

ארגון “גישה” מבקש להתריע, שחוסר הוודאות וחוסר השקיפות באשר לכללים שהצבא מיישם באזור הגבול, כמו גם עמימות סביב הסיבות לפתיחה באש באזור, מסכנים חקלאים, רועים ואוספי חצץ הפועלים באזור זה לפרנסתם. ככל שישראל בוחרת להגביל תנועה באזור הגבול, מוטלות עליה שתי חובות:

ראשית, עליה לנקוט אמצעי זהירות כדי להגן על אזרחים, לרבות שקיפות באשר להגבלות שהיא אוכפת. יודגש, כי כניסה לאזור הגבול לכשעצמה אינה מצדיקה ירי במי שאינו חמוש ואינו מעורב בלחימה.
שנית, על ישראל לפצות את מי שנפגע מחסימת הדרך לאזור זה, לרבות חקלאים שפרנסתם נפגעת בשל האיסור על עיבוד אדמותיהם ותושבי האזור אשר גישתם לשירותים ומשאבים באזור זה נחסמת”.

לקריאת נייר העמדה המלא »