שאלות נפוצות: איום ההרחקה מהגדה המערבית והצו החדש בדבר מניעת הסתננות

אפריל 2010

ביום 13.4.10 נכנס לתוקף בגדה המערבית צו מס’ 1650 ("הצו" או "הצו החדש"), המהווה תיקון לצו הקיים בדבר "מניעת הסתננות". כן הוצא צו מס’ 1649 המהווה תיקון לצו הקיים "בדבר הוראות בטחון", המכונן וועדה לבחינת צווי הגירוש . הצו החדש מנוסח בצורה מאד עמומה, כך שלא ברור בוודאות אפילו על מי הוא חל ומה משמעותו. מסמך זה הוכן כדי לתת תשובות לשאלות בדבר משמעות הצו, ככל שניתן להבין מלשונו, מהנהלים שקדמו לתיקונו ומהצהרותיהם השונות של גורמים רשמיים ישראליים.

1.
מה היה המצב המשפטי עד לתיקון הצו? מה חודש בתיקון לצו?

הצו החדש, החל בכל שטחי הגדה המערבית (למעט מזרח ירושלים), משנה בעיקר את הגדרת ה"מסתנן", את העונש על הסתננות ואת הדרך בה ניתן להוכיח שאדם אינו מסתנן.
א. הגדרת "מסתנן"
בצו הקודם: מי שנכנס לגדה המערבית ללא היתר לאחר שהות במדינות הבאות: ירדן, סוריה, מצרים, לבנון. במילים אחרות, הצו הישן חל בעיקר על פליטים פלסטינים ואחרים שהגיעו ממדינות שבעת תיקון הצו ב-1969, היוו "מדינות אויב".
בצו החדש: כל מי שנכנס לגדה המערבית מכל מקום שהוא "שלא כדין" וכל מי שנכנס כדין, אבל "אין בידו היתר כדין". הצו החדש בעצם מגדיר כל אחד כמסתנן, אלא אם יוכיח שכניסתו לגדה המערבית ושהותו בה הינן כדין.
ב. העונש על "הסתננות":
בצו הקודם: עד חמש עשרה שנות מאסר ו/או קנס.
בצו החדש: העונש על כניסה שלא כדין נקבע עד לשבע שנות מאסר ועל כניסה כדין ושהייה שלא כדין עד לשלוש שנות מאסר.
ג. הוכחת "שהייה כדין"
בצו הקודם: הצגת תעודה שמאפשרת את זיהויו כתושב הגדה המערבית. תושב הגדה המערבית הוגדר כמי שמקום מגוריו הקבוע הוא בגדה המערבית. במילים אחרות, בצו הישן, ניתן היה להוכיח את חוקיות השהייה באמצעות תעודה שתאפשר זיהוי כתושב הגדה המערבית, כאשר התושבות נבחנת לפי מקום המגורים בפועל.
בצו החדש: תעודה או היתר שהונפקו ע"י המפקד הצבאי או הרשויות בישראל המתירות שהייה בגדה המערבית. כלומר, בצו החדש, ניתן להוכיח את חוקיות השהייה רק באמצעות תעודה או היתר שהונפק ע"י מדינת ישראל. נמחקה ההגדרה של "תושב הגדה המערבית" כמי שמקום מגוריו הקבוע הוא בגדה המערבית.

2. על מי חל הצו ?

קשה לדעת, משום שהצו נכתב בלשון עמומה. הצו החדש יוצר חזקה, שכל אדם הוא "מסתנן" אלא אם כן הוא יכול להוכיח שהן כניסתו והן שהייתו בגדה המערבית – הינן באישור המפקד הצבאי, או הרשויות בישראל. לכאורה, הצו יכול לחול על כולם: בעלי תעודות זהות פלסטיניות, תושבי מזרח ירושלים, אזרחי ישראל וזרים. אולם, מהמדיניות הצבא באשר לשהות בגדה המערבית, ניתן לשער שהצו מיועד כנגד שלוש קבוצות עיקריות: (1) תושבים פלסטיניים המחזיקים בתעודת זהות פלסטיניות בהן מענם רשום ברצועת עזה (כאשר ישראל מסרבת לרשום שינויים במענם של אלה שעברו מעזה לגדה המערבית), (2) "חסרי מעמד", בעיקר בני זוגם של תושבי הגדה בעלי תעודות זהות פלסטיניות, שנכנסו באמצעות רישיונות ביקור אשר ישראל מסרבת להאריך, ו- (3) אזרחי חוץ, לרבות אנשי עסקים, עובדי ארגונים בינלאומיים ואחרים אשר קיבלו אשרות שהייה (ויזות) לישראל (המאפשרות גם שהייה בגדה המערבית) או אשרה מיוחדת לשהות בגדה – אולם תוקפן של אשרות אלו פג וישראל מסרבת לחדשן.

3. כיצד ישנה הצו החדש את המדיניות שהיתה נהוגה עד כה?

הצו מנוסח בלשון עמומה ולכן קשה לדעת איזו כוונה עומדת מאחוריו. עם זאת, הצו החדש מסמן שני שינויים עיקריים ומדאיגים: ראשית, עבור עשרות אלפי הפלסטינים המתגוררים בגדה אך ישראל מסרבת להכיר בתושבות שלהם, הצו מטיל עונש מאסר של עד שבע שנים על עצם שהייתו של אדם בביתו. שנית, הצו מסמן נסיון "לחוקק", בחקיקה הבטחונית של הגדה המערבית, את מדיניות ההרחקות והבידול בין עזה לגדה. גם לפני כניסתו לתוקף של הצו, התבצעו הרחקות אך הוצאת הצו מסמנת כוונה "לאכוף" את מדיניות ההרחקה, גם על קבוצות שישראל בעבר התחייבה שלא להרחיק. למשל, במסגרת עתירה שהוגשה על ידי המוקד להגנת הפרט (בג"ץ 6685/09 קהוג’י נ’ המפקד הצבאי), הצהירה המדינה כי גם אם היא סבורה שתושב פלסטיני שמענו רשום בעזה אך שוהה בגדה המערבית עושה כך שלא כדין, לעת עתה, אין בכוונתה להרחיק אנשים כאלה אם נכנסו לגדה המערבית לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, כל עוד אין למדינה טענה בטחונית נגד אותו אדם. הצו החדש לכאורה מאותת לכל חייל בכל מחסום לעצור ולהרחיק כל מי שאינו יכול להוכיח כי הוא שוהה כדין בגדה המערבית, בניגוד להצהרה זו. עצם הוצאת הצווים גורמת להגבלות חמורות על תנועתם של תושבים פלסטיניים אשר חוששים לצאת מבתיהם, מחשש כי ייעצרו, ובשל כך מוותרים על הזדמנויות כלכליות בערים שכנות, לימודים, ביקורי משפחה, טיפול רפואי והאפשרות לנסוע לחו"ל.

4. האם תעודת זהות פלסטינית שהמען הרשום בה הוא בגדה המערבית מהווה אישור שהייה בגדה המערבית? האם מקום הנפקת תעודת הזהות רלוונטי?

אף על פי שהצו החדש לא קובע זאת במפורש, אפשר להסיק ממנו שמי שמחזיק בתעודת זהות פלסטינית ושמענו הרשום לפי המרשם הישראלי הוא בגדה ייחשב "שוהה כדין". מקום הנפקת התעודה אינו רלוונטי, אלא הכתובת בלבד.

5. האם מקום הלידה חשוב לעניין הצו החדש?

לא. אם אדם נולד ברצועת עזה, אולם שינה את מענו לגדה המערבית ושינוי זה נרשם במרשם הישראלי, לא תחול עליו הגדרת "מסתנן".

6. כיצד הצו החדש "מתגבר" את משטר ההיתרים הנוהג בגדה המערבית?

הצו החדש דורש מכל אחד ואחד השוהה בגדה המערבית להחזיק ברשותו היתר שהייה כדין. ואולם עד לשנת 2007, הרשויות בישראל והמפקד הצבאי לא דרשו ולא הנפיקו אישורי שהייה בגדה עבור תושבים פלסטיניים שמענם במרשם האוכלוסין הפלסטיני הנשלט על ידי ישראל – רשום ברצועת עזה. כלומר, תושב פלסטיני שמענו רשום בעזה וקבע את ביתו בגדה המערבית לפני שנת 2007, הסתמך על כך שאין צורך בהיתר כלשהו, אשר כלל לא היה קיים. לשיטתה של גישה, נושא תעודת זהות פלסטינית, בין אם מענו הרשום הוא הגדה המערבית ובין אם עזה, אינו זקוק כלל להיתר שהייה בגדה המערבית. בנוסף, מאז שנת 2000, פרט למחוות מצומצמות ביותר, מדינת ישראל סירבה לרשום שינויי כתובת מעזה לגדה. כמו כן, מסרבת ישראל להנפיק תעודות זהות לבני זוג של תושבי הגדה המערבית, שאינם פלסטינים אשר נכנסו באמצעות רשיונות ביקור שתוקפם פג, למעט מחווה חד-פעמית. הצו החדש, איפוא, מחייב אלפים מתושבי הגדה לשאת היתר שהייה, שאין כמעט כל דרך להשיגו, בשל מדיניותה של מדינת ישראל המסרבת להנפיקם. מאחר ואין ברשותם היתר מעין זה הם צפויים להרחקה ואף לסנקציה פלילית.

7. כיצד הוראות הצו משתלבות עם המשפט הבינלאומי?

הוראות הצו נוגדות הן את הוראות המשפט הבינלאומי והן את הסכמי אוסלו. אמנת ג’נבה הרביעית מטילה איסור מוחלט על הרחקה כפויה של תושבים מוגנים מביתם, איסור שהפרתונחשבתלהפרהחמורה במיוחד של האמנה. כמו כן, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מעגנת את זכותו של כל אדם לנוע בחופשיות בטריטוריה שלו ושם לבחור את מקום מגוריו. הסכמי אוסלו מעגנים את זכותם של פלסטינים בעלי תעודת זהות פלסטינית להתגורר בין בגדה המערבית ובין בעזה.

8. האם הצו לא בעצם משפר את המצב הקודם, על ידי זה שהוא מספק הליך הוגן למיועדים לגירוש?

לא. הצו מעגן ומנציח את מדיניות ההרחקה והגירוש, תוך כדי כך שהוא חושף להרחקה ולענישה פלילית עשרות אלפי אנשים השוהים והמתגוררים בגדה המערבית. הצו מאפשר לצבא להחזיק אדם במעצר לתקופה של עד 8 ימים בטרם אף יובא בפני ועדה צבאית, אך ורק משום שלא הצליח להוכיח כי שהייתו בגדה הינה כדין. ילד עד גיל 18 – ניתן להחזיק עד ארבעה ימים בטרם יובא בפני הועדה הצבאית. בניגוד לדין בישראל, הצו אינו מעגן הליך של ביקורת שיפוטית על צווי גירוש אלא קובע הבאה בפני וועדה צבאית, המורכבת מקצינים בצבא הישראלי. לאחר שוועדה זו מאשרת את ההרחקה, אין הוראות המאפשרות עיכוב ביצוע הגירוש עד למתן אפשרות לעתור לבית המשפט העליון. נסיון העבר מלמד, כי הצבא אינו "מתנדב" לכבד את זכויותיהם של תושבים פלסטיניים לגשת לערכאות. דוגמה לכך הינה התנהלותה של המדינה במסגרת בג"ץ 8731/09 עזאם נ’ מפקד אזור הגדה המערבית (טרם פורסם, ניתן ביום 9.12.2009), עתירה שהוגשה לאחר שנציגי הצבא הפרו הבטחה לעורכי דין מטעם עמותת גישה שלא להרחיק סטודנטית באוניברסיטת בית לחם לרצועת עזה לפני שתינתן לה הזדמנות לעתור לבית המשפט העליון. מי שלא יורחק אלא יועמד לדין ימצא עצמו מואשם בבתי משפט צבאיים, ששופטיהם הינם קציני צבא ושנעדרים אלמנטים בסיסיים של הגנות פרוצדוראליות. אמנם, הצו קובע שאין להרחיק אדם בטרם חלפו 72 שעות מהוצאת צו הגירוש – לכאורה שיפור לעומת המצב הקודם – אולם הצו גם מאפשר גירוש מיידי, במקרים בהם האדם נכנס לגדה "לא מכבר" ולחייל או לשוטר יש "יסוד סביר לחשוב כי אותו אדם הסתנן לאזור".

9. האין למדינת ישראל זכות לגרש את מי שנמצא בגדה המערבית שלא כדין?

למדינת ישראל, הכוח הכובש בגדה המערבית, הסמכות לנקוט אמצעים המיועדים לשמור על בטחון האזור, תוך כדי שימור האפשרות לנהל חיים תקינים וכן – הגנה על התושבים המוגנים החיים בגדה ושמירת זכויותיהם. רוב רובם של עשרות אלפי הפלסטינים אשר עומדים בסכנת גירוש נכנסו לגדה המערבית כדין, באמצעות רישיונות ביקור שניתנו על ידי ישראל, באמצעות היתרי כניסה לישראל שניתנו לתושבים פלסטיניים אשר ביקשו לנוע מרצועת עזה לגדה המערבית או באמצעות "המעבר הבטוח" אשר אפשר מעבר בין עזה לבין הגדה משנת 1999 ועד לשנת 2000. אנשים אלה הקימו משפחות, בנו בתים, נרשמו ללימודים, פתחו עסקים, התקדמו במקומות עבודה, היכו שורשים בגדה המערבית. זאת, תוך הסתמכות על היתרים שניתנו להם על ידי מדינת ישראל ועל סמך ההתחייבויות, במסגרת הסכמי אוסלו, לאפשר לפלסטיניים לבחור את מקום מגוריהם בגדה או בעזה. עתה, הצו החדש סולל את הדרך להרחקת תושבים פלסטינים אלו, לא בשל טענה ביטחונית אלא במסגרת מדיניות המיועדת, מסיבות פוליטיות, למנוע מפלסטיניים שמענם רשום בעזה מלשהות בגדה המערבית וכן למנוע מפלסטינים אשר אינם במרשם האוכלוסין הפלסטיני – לשהות בגדה המערבית. בשל כך, הוצאת הצו מהווה חריגה מסמכותו של המפקד הצבאי, אשר אינו רשאי לעשות שימוש בכוחו כדי לקדם מטרות פוליטיות, על חשבון זכויותיהם של תושבים מוגנים.

10.
אם אדם נעצר בגדה, מה יוכל לעשות כדי לנסות למנוע את הרחקתו?

לפי הצו, אפשר להוציא צו גירוש רק לאחר שניתנה לאדם הזדמנות לטעון את טענותיו בפני קצין צבאי או בפני קצין משטרה, ולאחר שטענותיו הובאו בפני המפקד הצבאי. לכל עצור באופן כללי, אפילו אם טרם הוצא צו מעצר/צו גירוש יש זכות שתימסר מיד הודעה למשפחתו וגם לעורך-דין אם הוא מבקש. יש לעמוד על כך שחובה על הצבא והמשטרה לעשות זאת ואף לאפשר לעצור בעצמו למסור את הידיעה על מעצרו. אסור לבצע את ההרחקה אלא כעבור 72 שעות ממתן צו הגירוש בכתב. כן יש להביא את המיועד להרחקה בפני וועדה לבחינת צווי גירוש בתוך שמונה ימים (קטינים: בתוך ארבעה ימים) מיום שהוצא צו הגירוש.