ארגון גישה: הסרת הסגר אינה משחק סכום אפס

בעוד המגעים להפסקת אש קבועה נמשכים, ארגון “גישה” קורא לראש הממשלה להסיר מגבלות על תנועת אנשים וסחורות מעזה ואליה תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל 

יום שלישי, 12 באוגוסט, 2014: על רקע המשא ומתן בין ישראל למשלחת הפלסטינית במצרים, ארגון גישה קורא לראש הממשלה לנצל את ההזדמנות ולהסיר מגבלות על תנועת אנשים וסחורות מרצועת עזה ואליה, תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל. הדבר צריך להיעשות בשל החובה של ישראל כלפי תושבי הרצועה, לא כוויתור במסגרת המשא ומתן. גורמי ביטחון ישראלים כבר הצהירו בעבר, וטוענים ביתר שאת כיום, שפיתוח כלכלי של רצועת עזה הוא אינטרס ישראלי. לפי אותם גורמים, הסרת המגבלות החמורות על תנועה תתרום לחיזוק המגזר הפרטי ברצועה, תסייע לשיקום כלכלתה ותביא לרווחת תושביה, מה שיחזק את ביטחון ישראל.

“טעות לחשוב שהסרת מגבלות תנועה מעזה ואליה היא משחק סכום אפס,” אמר איתן דיאמונד, מנכ”ל גישה. דיאמונד ציין שההבטחות שנתנה ישראל לאחר סבב הלחימה הקודם, בנובמבר 2012, להקלות במגבלות על התנועה האזרחית לא מולאו. “הפקת לקחי העבר מחייבת את ישראל להבחין בין לוחמים לאזרחים כחלק ממחויבותה למשפט הבינלאומי ולאינטרסים הבטחוניים שלה עצמה”.

מאז יוני 2007 ישראל מצמצמת מאוד תנועת סחורות ואנשים אל הרצועה וממנה להיקף שמחייב את תושבי הרצועה להישען סעד של מזון ומוצרי יסוד, ולא מאפשר להם לעסוק בפעילות כלכלית שתביא ליציבות, לפיתוח ולצמיחה. ישראל שולטת באלמנטים מרכזיים של החיים ברצועה. על פי דיני הכיבוש הבינלאומיים ישראל רשאית להטיל מגבלות על תנועה בתנאי שהן הכרחיות לביטחון ומידתיות ביחס לצרכיהם של תושבי הרצועה. עם זאת, מגבלות רבות שמשרד הביטחון מטיל על הרצועה אינן הכרחיות לביטחון ישראל, לדוגמה:

  • ישראל מגבילה את התנועה אל תוך תחומה ואל הגדה המערבית דרך מעבר ארז ל”מקרים הומינטריים חריגים”, בעיקר חולים ומלוויהם, סוחרים בכירים וביקורי משפחות במקרים של צורך הומינטרי דחוף. תנועה דרך מחסום ארז עומדת על אחוז אחד מהיקפה בספטמבר 2000. מאז ה-13 ביוני המעבר פתוח כמעט אך ורק לתנועת חולים.
  • מאז 2007 ישראל אוסרת על שיווק סחורות מעזה לגדה המערבית ולישראל, המהוות שווקים מרכזיים לתוצרת הרצועה. הייצוא למדינות אחרות עומד על פחות משני אחוז (2%) מהיקפו לפני 2007.
  • מאז יוני 2007 ישראל אוסרת כמעט לחלוטין להכניס חומרי בניין לרצועה דרך מעבר כרם שלום, למעט חריגים המיועדים לפרוייקטים הומניטריים בינלאומיים. בכך, שיתקה ישראל מגזר שסיפק בעבר 70,000 מקומות עבודה. ערב המבצע הצבאי, שיעור האבטלה ברצועה עמד על 45%. בקרב הצעירים, שיעור האבטלה הוא 63%. לפני הלחימה שרר בעזה מחסור של 75,000 יחידות דיור ולפחות 239 בתי ספר. הצורך בחומרי בנייה הרקיע שחקים בעקבות ההרס הרב שנגרם במהלך הלחימה – למעלה מ-10,000 בתים, 170 מפעלים ומבנים אזרחיים קריטיים, כולל תחנת הכוח היחידה ברצועה. החשש הישראלי המוצדק ממנהרות שישמשו לתקיפה בתוך שטח ישראל לא יכול להיפתר במניעה מוחלטת של חומרי בניין לאוכלוסייה נזקקת של מאות אלפים.

ישראל אינה מאפשרת לתושבי הרצועה להפעיל נמל או שדה תעופה והיא שולטת במעבר המסחרי היחיד שלה, כרם שלום. המסחר דרך המנהרות התת קרקעיות בין עזה למצרים נפסק כמעט לחלוטין במהלך השנה האחרונה. נוסף על כך, תנועה דרך מעבר רפיח, על גבול מצרים, עומדת רק על 16% מהיקפה לפני חילופי המשטר במצרים. בהתחשב בהגבלות על התנועה דרך מעבר ארז, מעבר רפיח מספק קשר חיוני לעולם, אך עדיין אינו מהווה תחליף לצורך בגישה מן הרצועה לגדה המערבית ולישראל.