5 שנים לאחר הטלת הסגר על רצועת עזה, ארגון ‘גישה’ מפרסם מסמכים שמראים: הגישה לחו”ל גדלה, הניתוק מהגדה המערבית ומישראל נמשך

יוני 2007 – יוני 2012

חמש שנים מאז סגרה ישראל את המעברים לעזה לאחר השתלטות חמאס עליה (ב-14.6.2007), הרצועה פתוחה יותר לחו"ל בזמן שההגבלות הגורפות על תנועה ממנה לישראל ולגדה המערבית נותרו כמעט ללא שינוי. כתוצאה מכך, הסיכוי להתאוששות הכלכלה ברצועה נותר מוגבל, ושלמות השטח הפלסטיני, הנחשב מרכיב חיוני בכל הסדר עתידי של "שתי מדינות", נפגעת באופן שיהיה קשה לתקן.

למרות שממשלת ישראל הנוכחית התנערה מתפיסת "הלוחמה הכלכלית" שיושמה כלפי עזה בין 2007 ל-2010, בפועל היא עדיין מיישמת הגבלות תנועה, תחת המונח המעורפל "מדיניות הבידול" (ראו דף מידע שפרסם ארגון 'גישה') במטרה פוליטית מפורשת "ללחוץ על חמאס". תחת מדיניות זו, תושבי הרצועה מורשים לייצא לחו"ל סחורות שמועברות דרך ישראל והגדה המערבית אך אינם מורשים למכור סחורות אלו בישראל ובגדה, שם הביקוש והרווחים גבוהים יותר.

מדיניות הבידול משמרת את האנומליה הכלכלית שנוצרה על ידי הסגר, במסגרתה מגזרים יצרניים משותקים בזמן שתקציב הממשלה המקומית והשכבה הצרה של המקורבים לה נהנים מצמיחה מדהימה. למרות הצהרות של מספר גורמים רשמיים לפיהן ישראל מחויבת לפיתוח כלכלי של הרצועה ולמרות השיפור היחסי מאז 2009, צמיחה ברת קיימא אינה אפשרית בנסיבות הקיימות. הצמיחה היחסית משקפת תלות חריפה במקורות מימון חיצוניים ומחסור בהכנסות מייצוא. רובה מיוחס לפעילות בנייה מוגברת בחסות המנהרות ולגידול הסקטור הציבורי. מגבלות התנועה בין עזה לגדה קטעו גם את שלל הקשרים המשפחתיים, האקדמיים והתרבותיים שמחברים את שני חלקי השטח הפלסטיני. 

לדברי גורמים בצבא, "מדיניות הבידול" אינה מבוססת על צורך צבאי אלא מגיעה מהדרג המדיני. למרות ההשלכות ארוכות הטווח שלה, עדיין לא ברור מי הגורמים המדיניים שדנו עליה, כיצד הוחלט ליישם אותה, ובאיזו מידה, אם בכלל, נלקחו בחשבון הצרכים והזכויות של תושבי עזה והאינטרסים של ישראל.   

הפילוג הפנים-פלסטיני מעמיק את ההפרדה בין הרצועה לגדה כיוון שהוא תורם לחלוקה הפוליטית והממסדית של השטח הפלסטיני, ומסבך את הליכי התיאום הנדרשים על מנת לאפשר תנועה בין עזה, ישראל והגדה המערבית.

בדף מידע נוסף שמפורסם היום "הסגר בגראפים", מספק ארגון 'גישה' מבט-על ייחודי אודות חמש השנים האחרונות לסגר במספרים ובתרשימים.

הסגר במספרים

תנועת אנשים:
הגישה לחו"ל דרך מצרים גדלה, המעבר לישראל ולגדה המערבית נותר חסום ברובו

מספר הכניסות של פלסטינים למצרים דומה כיום למספרן לפני 2007; גישה דרך הים והאוויר נותרה חסומה.
כניסות של פלסטינים לגדה המערבית ולישראל עומדות על פחות מאחוז אחד ממספרן לפני ספטמבר 2000.
מעבר בין עזה לגדה המערבית ולישראל מוגבל רשמית ל"מקרים הומניטריים חריגים, עם דגש על מקרים רפואיים דחופים". עם זאת, ישראל מרשה לעד 100 "סוחרים בכירים", ברובם גברים, להיכנס מדי יום לישראל ולגדה המערבית. בעלי עסקים או אנשי מקצוע בכירים פחות, כולל נשות עסקים, לא מקבלים היתרים.
• מגבלות אלו מיושמות גם עבור תושבי עזה המבקשים להיכנס לגדה המערבית מירדן, דרך מעבר אלנבי.

תנועת סחורות:
גישה מוגברת לשווקים זרים, איסור על מכירה בשווקים קרובים ורווחיים

כניסת סחורות לעזה דרך מעברים שבשליטת ישראל עומדת על 40% מהכמויות שנכנסו לפני הסגר. יש איסור על הכנסת חומרי בניין אך אלו מוברחים לעזה ממצרים דרך המנהרות.
• מכירת סחורות מעזה לשווקים בגדה המערבית ובישראל נותרה אסורה.
• נפח הסחורות היוצאות אמנם גדל מעט מאז 2010 אך עדיין עומד על שני אחוזים מנפח הסחורות שיצאו מהרצועה לפני יוני 2007.

שקלול המספרים: בעזה לא חסר מזון, אך הדרך לקיימות ולפיתוח עדיין חסומה

• התוצר המקומי הגולמי עלה מנקודת השפל שלו ב-2009 אך נותר נמוך מרמתו ב-2005.
• ברבע הראשון של 2012 אחוז האבטלה עומד על 31.5%, ובקרב בני 25-29 הוא עומד על 58.9%.
• עובדי המגזר הציבורי מהווים 39% מכלל העובדים המועסקים (עובדים עבור הממשלה בעזה או הממשלה ברמאללה) – בהשוואה ל-16.7% בגדה המערבית.
• מעל 70% מהאוכלוסייה בעזה מקבלים סיוע הומניטרי.

מנכ"ל גישה, שרי בשי: "פלסטינים בעזה יכולים לנסוע אל ולסחור עם כל מקום בעולם כמעט – חוץ מבערים פלסטיניות בגדה המערבית. מדיניות הבידול של ישראל חוסמת התאוששות כלכלית בעזה ומעמיקה את הפיצול בין שני חלקי השטח הפלסטיני, שמאיים להגיע לרמה בלתי-הפיכה".

לגרפים ומידע על מגמות תנועה לאורך חמש השנים האחרונות לחצו כאן.
למידע על מדיניות הבידול לחצו כאן.
למידע נוסף על הקריטריונים למעבר אנשים ראו את מסמך הקריטריונים שסופק לגישה על ידי משרד הביטחון הישראלי.