למרות שאין טיפול בעזה ואין טענה ביטחונית, ישראל מונעת מחולה במצב קשה לצאת לקבלת טיפול

 גישה ורופאים לזכויות אדם – ישראל הגישו בשמו של עצאם חמדאן ערעור לביהמ"ש העליון על פס"ד של ביהמ"ש לעניינים מנהליים המונע ממנו לצאת מעזה לטיפול רפואי דחוף. 

המדינה מסרבת לאפשר את יציאתו בטענה שהוא עלול להשתקע לאחר מכן בגדה המערבית. 

מר חמדאן זקוק להתערבות ניתוחית דחופה; סובל מכאבים עזים ושיתוק בצדו השמאלי. 

ישראל אינה נדרשת לשלם דבר עבור הטיפול שיתבצע בבי"ח פלסטיני במזרח ירושלים, והיא הודתה שאין כל מניעה ביטחונית ליציאתו של מר חמדאן מעזה. 

מדובר בהחמרה במדיניות הישראלית נגד חולים בעזה – מצטרף למקרים נוספים של מניעת טיפול חיוני ללא כל טענה ביטחונית.

יום שלישי, 9.2.2010 – עמותות "גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע" ו"רופאים לזכויות אדם – ישראל" הגישו היום, 9.2.10, ערעור לביהמ"ש העליון בשמו של מר עצאם חמדאן על פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים לאחר שזה סירב להתערב בהחלטתו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים (המתפ"ש) שלא להתיר למר חמדאן לצאת מרצועת עזה לשם קבלת טיפול רפואי דחוף.

מר חמדאן, תושב עזה בן 40, סובל מזה כשנתיים מכאבי גב חזקים עקב בליטת דיסק בחוליות הצוואר אשר גורם לשיתוק כמעט מוחלט של צד שמאל של גופו ולאחרונה להתפשטות השיתוק לכיוון צד ימין. לאור מצבו הרפואי המתדרדר ובהעדר אמצעים רפואיים מתאימים במערכת הבריאות בעזה, הוא הופנה כבר לפני כחמישה חודשים בדחיפות לקבלת טיפול נוירו-כירורגי בבי"ח פלסטיני במזרח ירושלים. הפנייה זו נתמכה באופן גורף ע"י מומחה ישראלי בכירורגיה אורטופדית מביה"ח תל השומר, אשר קבע כי בלא התערבות ניתוחית דחופה, עלול להיגרם למר חמדאן נזק בלתי הפיך.

במשך חודשים רבים תירץ המתפ"ש את סירובו להנפיק היתר בטענה שניתן לקבל את הטיפול הרפואי החיוני ברצועת עזה. זאת, בניגוד מוחלט לחוות דעתם המקצועית של רופאים ישראלים ופלסטינים שקבעו כי הטיפול אינו זמין שם. ואכן, לאחר שעו"ד תמר פלדמן מעמותת גישה הגישה בשמו של מר חמדאן עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בבאר שבע, בחר המתפ"ש לזנוח באחת את הטענה הרפואית ולתרץ את אי מתן ההיתר בחשש שמר חמדאן יבחר להשתקע בגדה המערבית לאחר קבלת הטיפול הרפואי.

למר חמדאן ילדים ובני משפחה הן בעזה הן בגדה המערבית. הוא הביע נכונות להתחייב לחזור לרצועת עזה עם סיום הטיפול, שם הוא מתגורר עם הוריו ובתו הבכורה, שנמצאת בחזקתו הבלעדית. מר חמדאן התחייב שלא להיכנס לגדה המערבית, שם מתגוררים אשתו וארבעה מילדיו.

השופטת רחל ברקאי מבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, אשר דנה בתיק, הודתה כי "אין חולק כי נכון להיום נדרש העותר להתערבות כירורגית אותה אין הוא יכול לקבל בבית החולים בעזה". אולם למרות אמירה זו, ולמרות שהמדינה לא המציאה כל ראיה התומכת בטענתה, דחתה השופטת את הבקשה בקובעה: "בשקלול הערכים העומדים על כפות המאזניים – מחד גיסא הצורך בקבלת טיפול רפואי ומאידך גיסא החשש כי ינצל את כניסתו לשם השתקעות, אין בסירובם של המשיבים להתיר את כניסתו של העותר לתחומי מדינת ישראל כדי להצדיק התערבות שיפוטית".

השופטת ברקאי אף קבעה כי על ישראל לא מוטלת החובה לדאוג לרווחת תושבי רצועת עזה ולבריאותם. קביעה זו עומדת בסתירה מובהקת לפסיקות של ביהמ"ש העליון, אשר קבע באופן מפורש כי לישראל יש חובות הומניטאריות כלפי תושבי רצועת עזה אשר נובעות מעצם מצב הלחימה, כמו גם ממידת שליטתה של ישראל במעברי הגבול ומהתלות של רצועת עזה בישראל בשל שנות הכיבוש הארוכות. עמדתן של גישה ורופאים לזכויות אדם – ישראל הינה כי ישראל חבה חובות גם מכוח דיני כיבוש.

"כיוון שלא נטען כי קיימת מניעה ביטחונית כלשהי מלאשר את הבקשה, לא ברור למערער מדוע סרבו המשיבים לבקשתו ומדוע דחה בית המשפט קמא את עתירתו ובכך מנע ממנו טיפול רפואי דחוף והכרחי", כתבה עו"ד תמר פלדמן מעמותת גישה בערעור, "התמשכות ההליכים בעניינו של המערער מאריכה את סבלו ומסכלת את סיכוייו לטפל במחלתו הקשה".

לרופאים לזכויות אדם – ישראל נודע על שני מקרים נוספים של חולים אשר, בדומה למר חמדאן, יציאתם לטיפול רפואי סורבה לאחרונה ע"י ישראל בתואנת חשש מהשתקעות בגדה המערבית. מדובר אפוא בתופעה חדשה המשקפת החמרה במדיניות הישראלית נגד חולים ברצועת עזה. מדיניות זו פוגעת בזכות הבסיסית לטיפול רפואי, לרבות במקרים דחופים, ומעניקה עדיפות לשיקולים פוליטיים פסולים על פני החובה להבטיח את בריאותם של החולים.