בעקבות עתירת גישה לבית המשפט: המדינה חשפה את מסמכי מדיניות הסגר על עזה

 לאחר שנה וחצי של הסתרה חשפה המדינה את נהלי הסגר ורשימות המוצרים שהכנסתם הותרה

בניגוד להצהרות רשמיות, חושפים המסמכים מדיניות מכוונת של חנק כלכלי

עוד עולה מהמסמכים כי המדינה פעלה לא רק משיקולים ענייניים אלא גם משיקולי תדמית

יום חמישי, 25.10.2010 –  לאחר שנה וחצי שבה הכחישה את קיום המסמכים ומנעה את חשיפתם בטענת "שיקולים בטחונים", חשפה המדינה לציבור שלושה מסמכים המנסחים את מדיניות הכנסת הסחורות לרצועת עזה בתקופה שלפני המשט, וכן רשימה של סחורות שאותן אישרה ישראל להכניס לרצועה. המסמכים נחשפו בעקבות עתירה שהגישה לפני כשנה וחצי עמותת גישה על פי חוק חופש המידע לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתה דרשה העמותה שקיפות במדיניות הסגר על עזה. את מסמכי המדיניות העדכנית עדיין מסרבת המדינה לחשוף.

"מדיניות צמצום מכוונת"
המסמכים חושפים כי המדינה אישרה לנקוט ב"מדיניות צמצום מכוונת" לגבי מוצרי בסיס חיוניים ברצועת עזה (סעיף ח’4, עמ’ 6)*. כך, למשל, צמצמה המדינה את אספקת הסולר הנדרש לתחנת הכוח בעזה, ובכך פגעה באופן ניכר באספקת החשמל והמים. בנוסף, מתברר כעת כי המדינה השתמשה במודל שקבע מהו "קו ההתראה התחתון" (סעיף ז’2, עמ’ 6) כדי להתריע מראש כל מחסור צפוי במוצר מסוים, אך בד בבד אישרה התעלמות ממנו, אם הדבר נדרש משיקולי מדיניות. יתרה מכך, המדינה קבעה "קו התראה עליון" (סעיף ז’1, עמ’ 6) שמעבר לו יכולה להיאסר כניסת סחורות לרצועה, גם אם היה להן ביקוש. לטענת המדינה, היא לא נקטה בפועל במדיניות הצמצום המכוונת, לפחות לא לגבי מוצרי יסוד (אף שלא הגדירה מהם) (עמ’ 2).

מותרות אסורות לתושבי הרצועה
בניגוד לדיני המשפט הבינ"ל, שקובע כי מדינת ישראל יכולה לאסור כניסת סחורות אך ורק מסיבות ביטחוניות, המדינה כותבת במסמכים הרשמיים כי ההחלטה אלו סחורות יותרו לכניסה התבססה על "תפיסתו התדמיתית של המוצר" ועל "האם נתפס כמותרות" (סעיף ג’2, עמ’ 16). במילים אחרות, מוצרים שאופיינו בתדמית של "מותרות" נאסרו בכניסה – גם אם לא היוו סיכון בטחוני וגם אם היה להם ביקוש. כך לא נמצאים ברשימת המוצרים המותרים לכניסה מוצרים כגון שוקולד ונייר.

איסור על שיקום עזה
למרות שבכירים התבטאו בעבר על רצונה של ישראל לאפשר שיקום של עזה, המסמכים חושפים כי ישראל מתייחסת לשיקום ופיתוח הרצועה כאל שיקול שלילי בשאלת אישור הכנסתו של מוצר; מוצרים "בעלי אופי שיקומי" נדרשו לאישור מיוחד (סעיף ז’, עמ’ 16). כך, ארגונים בינ"ל וממשלות המערב לא קיבלו אישורים לחומרי בנייה עבור בתי ספר ובתי מגורים כפי שביקשו.

רשימת המוצרים הסודית
הנהלים שנחשפו קובעים כי רשימת המוצרים המותרים "לא תופץ לגורמים מעבר למפורט!!" (סעיף י’, עמ’ 16, ההדגשות במקור), תוך התעלמות מהעובדה שללא שקיפות נמנע מסוחרים ברצועה לדעת מה מותר להם לייבא אליה. הרשימה הצטמצמה למוצרים מותרים בלבד, וממילא אסרה את כל השאר, ללא כל הקשר בטחוני או ענייני אחר. בקשה להכנסת מוצר שאינו ברשימה – כמון, למשל – דרש על פי הנהלים תהליך אישור מיוחד, שבסופו הוחלט אם ייכנס או לא.

חישוב מלאי המוצרים
המסמכים כוללים סדרה של נוסחאות שגובשו על ידי משרד הביטחון לשם חישוב מלאי המוצרים (עמ’ 8-10). הנוסחאות מבקשות לאפשר למתפ"ש לחשב את מה שזכה לכינוי "אורך נשימה" (סעיף ט’ עמ’ 8). הנוסחה קובעת כי אם תחולק כמות המלאי ברצועה בצריכה היומית של התושבים, יתקבל מספר הימים שיקחו עד שתושבי הרצועה יישארו ללא המוצרים הנדרשים, או במילים אחרות, עד ש"אורך הנשימה" שלהם ייגמר.

מנכ"ל עמותת גישה, עו"ד שרי בשי, אמרה בתגובה למסמכי המדינה שנחשפו, כי:

"במקום לשקול הגנה על הביטחון מחד, וצרכיהם וזכויותיהם של אזרחים תושבי רצועת עזה מאידך, מנעה המערכת הצבאית מתושבי עזה גלוקוז לביסקוויטים ואספקת חשמל סדירה – תוך שיתוק האפשרות לחיים נורמאליים ברצועה והשחתת הטוהר המוסרי של מדינת ישראל. לצערי הרב, היבטים מרכזיים ממדיניות זו עדיין נמשכים".