לקראת ועידת המדינות התורמות השבוע בבריסל: גישה מציג צעדים שישראל חייבת לנקוט עכשיו כדי לאפשר פיתוח כלכלה ותשתיות ברצועת עזה, ולשמור על זכויות האדם של תושביה

יום א, 28 באפריל, 2019: מחרתיים (יום ג’) יתקיים בבריסל המפגש החצי-שנתי של ועידת המדינות התורמות, לדיון במצב הקשה ברצועת עזה, שהוחרף עוד יותר בשנה האחרונה כתוצאה מהקיצוץ בכספי הסיוע האמריקאי, מהסנקציות הכלכליות שמטילה הרשות הפלסטינית וממגבלות התנועה המתמשכות והחמורות שמשיתה ישראל. ההגבלות הגורפות, שהודקו לכדי סגר ב-2007, הקריסו את כלכלתה ותשתיותיה של הרצועה, משבשות בה חיי משפחה, פוגעות באפשרויות התעסוקה של התושבים ומחמירות מאוד את נגישותם של שירותי רפואה הולמים.

בכינוסים קודמים של הוועידה, התחייבה ישראל לאפשר קידום של תוכניות מורכבות וארוכות-טווח ל”שיקום הומניטרי”, כולן במימון בינלאומי. בתחילת החודש, במסגרת הסכם הרגיעה מול חמאס, ישראל הגדילה חלק ממרחב הדיג של עזה ל-15 מייל ימי, ודווח כי צפויות “הקלות” נוספות. עם זאת, השליטה הניכרת של ישראל על תנועת אנשים וסחורות, ועל היבטים רבים נוספים בחיי תושבי הרצועה, מנביעה אחריות, חוקית ומוסרית החורגת בהרבה מ”מחוות הומניטריות”, שבהן ישראל נוטה להסתפק.

לא רק שהתוכניות עליהן התחייבה בעבר אינן מקודמות, ישראל משקיעה מאמץ יומיומי למנוע  תנועה מתושבי הרצועה, ונמנעת מלנקוט בצעדים פשוטים שיכולים להשפיע לטובה על איכות חייהם ועל כלכלת הרצועה. בלא קשר לפרויקטים מורכבים שדרושים בטווח הארוך, ישנם צעדים שבהם חייבת ישראל לנקוט, בלא תנאי וללא עיכוב, כדי לבלום את ההחמרה ברצועה וכדי להניע את כלכלתה. להלן רשימה של העיקריים שבהם, אם כי לא היחידים. כל שדרוש למימושם הוא רצון פוליטי וכבוד בסיסי לזכויות אדם:

  • לבטל את האיסורים על סוגי סחורות שיוצאות מעזה לשיווק בגדה המערבית, כולל תוצרת חקלאית ומזון מעובד, והתרת מגוון רחב של תוצרת לשיווק בישראל.
  • לאפשר נשיאת חבילות מסחריות בתיקי יד דרך מעבר ארז ומשלוחים באמצעות הדואר.
  • לאפשר תנועה בין עזה לגדה לצרכים אקדמיים ולצרכי משפחה, כמו גם לבעלי עסקים קטנים, יזמים ואנשי מקצוע כך שיוכלו לקיים קשרי מסחר ועסקים.
  • לחדול לאלתר מריסוס מהאוויר של קוטלי עשבים וחומרי הדברה בסמוך לגדר המערכת ובשטח הרצועה.
  • לאפשר כניסת חומרים שנחוצים לבנייה, לשיקום ולתעשייה, בכפוף רק לבדיקות ביטחוניות פרטניות.

הצורך בסיוע הומניטרי הוא תוצאה של פוליטיקה כושלת. סיוע אינו תחליף לפתרונות ארוכי טווח ולסיום הכיבוש. כדי לאפשר שינוי בר-קיימא ברצועה, חייבים להכיר באחריות שיש לישראל על האוכלוסייה האזרחית החיה תחת שליטתה, ולבלום את מאמציה לבידוד הרצועה, במיוחד לאור המהלך לסיפוח הגדה המערבית.