לקראת כנס “ילדים תחת כיבוש”, היום בכנסת: ארגון גישה חושף את פגיעותיו של הסגר הישראלי בילדים ובילדות ברצועת עזה

יום ב, 2 ביולי 2018:   לקראת הכנס “דור ללא עתיד: ילדים תחת כיבוש”, שיתקיים היום בכנסת, מציג ארגון גישה את המסמך החדש – גן נעול – שסוקר ומדגים כיצד מגבלות התנועה הגורפות שמטילה ישראל על תנועת אנשים וסחורות מעזה ואליה פוגעות בזכויות הילדים והילדות תושבי הרצועה.

כמחצית מאוכלוסיית הרצועה מורכבת מילדים ומילדות בני פחות מ-18, שנולדו וגדלו בצל הסגר שמטילה ישראל מזה למעלה מעשור. רובם מעולם לא יצאו מהרצועה, אף לא לגדה המערבית, חלקה השני של הטריטוריה הפלסטינית. באזורי סכסוך בעולם, קטינים וקטינות נחשבים לאוכלוסייה הפגיעה ביותר, שזקוקה להגנה מיוחדת. על פי המשפט הבינלאומי, עיקרון “טובת הילד” מקבל קדימות ומשמש עקרון מנחה בפעולות או בהחלטות הנוגעות לקטינים, כדי להבטיח עבורם חיים תקינים. בעוד ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, לסגר שהיא מטילה על רצועת עזה ומשטר ההיתרים הנוקשה שהיא מפעילה על האוכלוסייה האזרחית השפעות הרסניות ואכזריות על חיי היומיום של ילדיה.

לפי הדין הישראלי, גיל הקטינות הוא עד 18, לעומת עד 16 בדין הצבאי. הכפפתם של קטיני עזה לדין הצבאי מובילה לשרשרת פגיעות בהגנות משפטיות בסיסיות שמגיעות לקטינים ברצועה. למשל, בנים ובנות מעל לגיל 16 ברצועה נחשבים ל”בגירים”, מבחינתה של ישראל, ולכן אינם זכאים להתלוות להוריהם בעת יציאתם מהרצועה. התוצאה היא קריעתם מהוריהם, לעתים לתקופות ארוכות. למעשה, הקריטריונים הצרים שמכתיבה ישראל לתנועה מעזה ואליה מפרידים קטינים לא רק מהוריהם, אלא גם מאחים, מאחיות ומקרובי משפחה אחרים שחיים מחוצה לה. הקריטריונים עוד מגבילים מאד עד אוסרים על ילדים וילדות להשתתף בפעילויות העשרה חינוכיות שמתקיימות בחו”ל או בחלקה השני של הטריטוריה הפלסטינית ופוגעים בהזדמנויות נדירות וביכולתם של בני ובנות נוער ברצועה להגשים שאיפות וחלומות אישיים. המגבלות על הכנסת ציוד רפואי לרצועה ועל תנועת מומחים רפואיים ועובדי ארגוני סיוע מקומיים ממנה ואליה אף פוגעות ביכולתם של פעוטות בעזה לקבל טיפול רפואי הולם ומשפר איכות חיים.

נוף ילדותם העגום של ילדי וילדות הרצועה מעוצב בנוסף על ידי הסכסוך הפנים-פלסטיני, הסגירה המתמשכת של מעבר רפיח, מציאות קשה של אי-אספקה סדירה בחשמל ומים נקיים לשתייה, ובשגרה של סבבי לחימה חוזרים ונשנים, שגבו את חייהם של מאות מילדי הרצועה והותירו אלפים פצועים, או יתומים. לפי הערכות  האו”ם, למעלה מ-300 אלף מילדי וילדות הרצועה סובלים מנזקים נפשיים קשים כתוצאה מההסלמה המתמשכת באלימות, כמו גם מהפגרה מתמשכת במצב התשתיות, שמתקיימת גם כתוצאה מהגבלות גורפות שמטילה ישראל על תנועת בעלי מקצוע, מומחים וטכנאים מעזה ואליה ומהגבלותיה על הכנסת ציוד וחלקי חילוף לרצועה.

על ישראל להסיר את הסגר מעל הרצועה ולחדול מהפגיעה המתמשכת בזכויותיהם של ילדיה וילדותיה, כדי לאפשר להם עתיד טוב יותר.

לקריאת הדו”ח במלואו, כאן.