בעקבות כינוס הקבינט המדיני-ביטחוני, קורא גישה: נגמר עידן המחוות וצעדי הענישה. על ישראל לקחת אחריות ולעשות כדי לתקן

11 ביוני 2018: אתמול התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני לדיון נדיר בפעולות שישראל יכולה לנקוט בהן כדי להקל משמעותית על המצוקה הידועה ברצועת עזה. מצער ומטריד לגלות כי בתום דיון שנמשך שלוש שעות, חברי הקבינט לא התקדמו לכדי החלטה כלשהי. הצמרת המדינית והביטחונית מודה פומבית שהיא מודעת להידרדרות בתנאי המחייה של תושבי הרצועה, ובמקום לעשות את המעשים המתבקשים, חוקית ומוסרית, ולקחת אחריות על מצב שישראל יותר משותפה בכירה ומודעת ביצירתו, היא מסיימת דיון אנין בלא כלום אדיש.

על פי דיווחים מוקדמים, התוכניות שבהן אמורים היו חברי הקבינט לדון הן אלה הידועות כבר שנים, שהוצגו בעבר בפני ועידת המדינות התורמות ובשיחות עם מדינות וגופים בינלאומיים: הגדלת כמות החשמל שישראל מוכרת לעזה, הכפלת כמות המים שהיא מוכנה למכור, אישור לתיקון תשתיות ובניית מתקני התפלה, מוכנות לשקול הקצאת מכסה מצומצמת של היתרים לפועלים לעבודה בישראל, או פיתוח של אזור תעשייה במעבר ארז. לא מדובר ב”מחוות” או בקלפי מיקוח, אלא בפעולות הכרחיות לתקינות החיים בעזה, שכל עוד תמשיך ישראל לשלוט במרחבי התנועה של הפלסטינים, באוויר, בים וביבשה ימשיכו להיות גם באחריותה.

לסכסוך הפנים-פלסטיני, כמו לתקופות הארוכות שבהן סוגרת מצרים את מעבר רפיח, ולהססנות בהשקעות מטעם הקהילה הבינלאומית, יש חלק מהותי בהידרדרות ברצועה, אך אלה אינם מסירים מאחריותה של ישראל:  ללא ביטול האיסורים על מכירת סחורות בשווקים הגדולים של הרצועה – ישראל והגדה המערבית – לא תיתכן עלייה בפעילות העסקית; ללא ביטול האיסורים על מעבר חומרים וציוד שדרושים לבנייה ולתעשייה לא יתאפשר תפעולן ושיפורן של התשתיות הקורסות; בלי להתיר לפועלים לצאת לעבודה, אין מוצא לשיעורי האבטלה המבהילים; ללא ביטול האיסורים על הגשת בקשות להיתרי מעבר דרך שטח ישראל, לא יוכלו שני מיליון תושבי ותושבות עזה לממש את זכויותיהם האוניברסליות להתפרנס, להשכיל, להתמקצע ולהתפתח בתחומם, לקיים חיי משפחה, לחזק את ארגוני החברה האזרחית, להגשים את עצמם ולחיות בכבוד.

נגמר עידן המחוות וצעדי הענישה. על ישראל לקחת אחריות על שנים שליטה ולהוביל מהלך שיביא להפיכת מהלך ההידרדרות ברצועה. זה הדבר החוקי, המוסרי לעשות, ומה שעשוי להביא לכולנו עתיד בטוח ומבטיח בהרבה.