הצהרת גישה בתגובה לדחיית העתירות נגד הוראות הפתיחה באש

25 במאי, 2018. בית הדין הגבוה לצדק דחה אמש את התביעה להורות לצבא לבטל את הוראות הפתיחה באש, שגרמו עד כה למותם של יותר ממאה בני אדם ולפגיעה באלפי מפגינים ליד הגדר עם רצועת עזה. שתי עתירות, הראשונה שהגשנו יחד עם האגודה לזכויות האזרח בישראל, יש דין והמוקד להגנת הפרט, והשנייה, שהגישו עדאלה ואלמזאן, נדונו יחד. בהחלטתו נסמך בית המשפט על המסגור המגמתי של המדינה, שמעדיפה לראות בכלל הפלסטינים של עזה סכנה ביטחונית, ובפרשנות שרואה בישראל קהילה תחת מתקפה קיומית ולא מדינה עם אחריות ניכרת למצבם הקשה של תושבי הרצועה.

מצער, גם אם לא מפתיע, להיווכח שבית המשפט שוב נותן גיבוי מלא להפרות קשות של זכויות אדם, תוך עיוות הדין הבינלאומי כך שיאפשר להמשיך לירות במפגינים לא חמושים. שיפור משמעותי באיכות החיים ברצועה, שהוא לא רק מהלך מוסרי וחוקי אלא גם אינטרס מדיני וביטחוני, כרוך בהכרה ישראלית באחריות שמביאה עמה שליטה ממושכת בהיבטים רבים ועמוקים של חיי התושבים הפלסטינים של רצועת עזה. הוצאנו השנה דו”ח שמנתח החלטות של בג”צ לאורך העשור הראשון לסגר וממנו עולה כי בית המשפט מוצא שוב ושוב דרכים לגבות את מעשי המדינה, גם כאשר התוצאות של החלטותיה, ובעיקר יישומן, קשות מאוד.

הצטרפנו לעתירה מתוך תקווה לעצור את ההרג, אך גם מתוך רצון לגרום למדינה להסביר את פעולותיה. בחירת המדינה בדרך של כוח קטלני והרס, בחיפוי הסברה מתקרבנת, במקום גיבוש מדיניות ראויה, תוצאותיה חמורות ואף קטלניות, הן לפלסטינים והן לישראלים.