דף מידע חדש: “עשר שנים של סגר, בגרפים”

דף מידע חדש: “עשר שנים של סגר, בגרפים”

יום ה’, 14 בספטמבר 2017: לקראת כינוס ועידת המדינות התורמות שיתקיים בשבוע הבא (17-18 בספטמבר) גישה מפרסם מסמך חדש: “עשר שנים של סגר, בגרפים” – דף מידע ובו ניתוח חזותי של מדיניות ישראל כלפי רצועת עזה בשנים 2007–2017.

במסמך שישה גרפים שמנתחים את הסגר על עזה: תנועת אנשים מהרצועה ואליה, במעברים ארז ורפיח; תנועת סחורות אל ומתוך הרצועה דרך המעבר היחיד לסחורה, כרם שלום; נתוני התמ”ג והאבטלה ברצועה בהשוואה לנתוני הגדה המערבית.

מדיניות הסגר הישראלית עברה שינויים רבים לאורך השנים, מה שמצביע במקרה הטוב על התנהלות נזילה ובמקרה הרע על היעדר מוחלט של מדיניות. בעקבות מבצע “צוק איתן”, 2014, ישראל הרחיבה במידת מה את התנאים לתנועת אנשים וסחורות. המגמות החיוביות התהפכו בשנה האחרונה והגבלות גורפות וחסרות הבחנה על תנועת אנשים וסחורות עדיין מאפיינת את הגישה הישראלית. תנועת האנשים והסחורות מרצועת עזה ואליה דרך שטח ישראל מוסיפה להוות כיום אחוז זעיר ממה שהיה בשנים שקדמו לסגר, מעט מאוד ממה שהיתה צריכה, ויכולה, להיות. מעבר רפיח, שיכול היה לחבר את תושבי עזה לעולם, גם אם לא היה פותר את הצורך הכלכלי והחברתי של תנועה אל ומתוך הגדה המערבית, סגור רוב הזמן מאז 2013.

המסמך עוד מספק הקשר רחב לשינויים שחלו במדיניות הסגר בהסתמך על מעקב אחר מגמות במדיניות וניתוח שלהן, פעולות שהארגון מבצע מאז הקמתו ב-2005. עולות ממנו שתי תובנות חשובות: ראשית, חרף נוכחותו הנמשכת של חמאס ברצועה, ישראל עשתה שינויים במדיניות, על אף שנחשבו בעבר להכרחיים מבחינה ביטחונית או מדינית, בבחינת ייהרג ובל יעבור. לאחר עשר שנות סגר אפשר להביט לאחור ולהיווכח בקלות שבה קבלת החלטות בישראל, או אי קבלתן, כמעט שלא מתייחסת לצרכיה ולזכויותיה של האוכלוסייה ברצועה, אלא משתמשת בזכויותיהם כקלפי מיקוח עבור ישראל ולא אמצעי ביטחון. שנית, בחלוף עשור, קשה להבין כיצד המצב לא השתפר ולא החכמנו. גם אחרי שעשרות בכירים ישראלים כבר הכירו בקשר בין שגשוג ליציבות, עזה עדיין נתונה תחת מגבלות תנועה שעוצרות את הכלכלה ורומסות את התקווה ועמן גם את הסיכויים של כולנו לשגשג.

לקריאת דף המידע: כאן.