ערעור המדינה על פסק הדין בעתירת חופש המידע, מדיניות התרת כניסת מזון וסחורות חיוניות אחרות לעזה, עת”ם 2744/09

28.04.2011

לקריאת הערעור לחצו כאן

מעט רקע:

ביום 28.10.2009 הגישה עמותת גישה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ”ח – 1998, ובה בקשה כי משרד הביטחון ומתאם פעולות הממשלה בשטחים (המתפ”ש) יחשפו את המדיניות בנוגע להתרת כניסתם של מזון וסחורות חיוניות אחרות לרצועת עזה. העתירה מבקשת לפזר את העלטה סביב נושא כניסת הסחורות לרצועה, באמצעות בירור הנהלים והקריטריונים שעל פיהם קובעת ישראל אילו סחורות ייכנסו לרצועת עזה, ופרסומם כנדרש על פי חוק. כל זאת, תוך ניסיון להגביר את שקיפות פעולותיהן של הרשויות, לאפשר ביקורת ציבורית על התנהלותן ולקדם את שלטון החוק ואת הכבוד לזכויות האדם.

העתירה הוגשה על רקע מדיניות הסגר, אותו הטילה ישראל על רצועת עזה לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ביוני 2007. עד יוני 2010הנהיגה ישראל מדיניות סגר לפיה “מה שלא מותר – אסור”, כלומר ישראל מנעה כל כניסה של סחורות לרצועת עזה, פרט למה שנדרש, לשיטתה, על מנת לשמור על “מינימום הומניטרי”. הסגר על רצועת עזה גרם לבלימת הפעילות הכלכלית ברצועה, להפסקת הייצור המקומי ועקב כך לתלות כמעט מוחלטת של תושבי רצועת עזה בסיוע בינלאומי. כל זאת במטרה מוצהרת לשתק את הכלכלה ברצועה ולהפעיל לחץ על האוכלוסייה האזרחית בתקווה שזו תמוטט את חמאס.

לקושי העצום שיצר הסגר על רצועת עזה התווספה מצוקה נוספת, היא העמימות האופפת את פעולותיהן של הרשויות הישראליות ביחס לכניסת סחורות לרצועת עזה, אשר מקשה עד מאוד על ההתנהלות מולן. חקלאים, בעלי מפעלים ויבואנים מרצועת עזה, שנהגו לקיים קשרי מסחר רציפים עם סוחרים בצד הישראלי, אינם יודעים אילו סחורות הם יכולים לייבא לרצועה ואילו לא; מוצרי מזון מתקלקלים בהמתנה לאישורים של המתפ”ש; כספים מועברים ללא תמורה; ונוצרת קרקע פורייה לפעילות בלתי חוקית של עסקנים ומתווכים אשר גורפים רווחים על חשבון הסוחרים משני צידי המתרס.

במשך למעלה מחצי שנה ניסתה עמותת גישה, ללא הצלחה, לפלס דרכה בסבך הביורוקרטי במטרה לקבל מהרשויות המוסמכות גישה למידע אותו הן מחויבות לחשוף על פי חוק, כגון מהם הקריטריונים לפיהם מוגדרות סחורות כהומניטריות, האם קיימות רשימות של סחורות שכניסתן לעזה מותרת או אסורה ומהם הנהלים המנחים את עבודת המתפ”ש. פניות גישה בכתב לא זכו למענה מספק, ולכן הגישה העמותה עוד ביולי 2009 בקשה לפי חוק חופש המידע. לאחר חודשים ארוכים שבהם לא זכתה הבקשה למענה, על אף תזכורות חוזרות ונשנות, הגישה עמותת גישה את העתירה האמורה.

במענה לעתירה הגישה המדינה תגובה חלקית ביותר וביקשה מבית המשפט למחוק את העתירה על בסיסה. עמותת גישה התנגדה למחיקה בתואנה שתגובת המדינה, כמו התשובות שקדמו לה, אינה מספקת מענה לבקשה שבבסיס העתירה. ביום 21.1.2010 התקיים דיון מקדמי בעתירה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בדיון, דחה בית המשפט את תשובת נציגי המדינה שטענו כי העבירו את כל המידע שבידיהם, והקציב להם 30 יום להמציא את המסמכים הנדרשים. המדינה ביקשה וקיבלה שתי ארכות של 30 יום האחת. בתשובה, הודתה המדינה לראשונה בקיומם של מסמכים המסדירים נהלים בעניין הכנסת הסחורות לרצועת עזה ואף אישרה את הימצאותו של מסמך המפרט אילו סחורות מותר להכניס לרצועה. בכך, הודתה למעשה המדינה כי הצהרותיה הקודמות בפני בית המשפט בעל פה ובכתב היו הצהרות כוזבות. אף על פי כן, סירבה המדינה לחשוף את המסמכים האמורים בטענה שחשיפתם עלולה לפגוע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. בתגובה לתשובת המדינה, דחתה עמותת גישה את הטענה שחשיפת המסמכים האמורים עלולה לפגוע בביטחון המדינה, התריעה את בית המשפט מפני השימוש המוגזם שנעשה בנימוק החיסיון הביטחוני ודרשה לגלות את כל המידע הרלוונטי לעניין.

הדיון השני בעתירה, שנערך ביום 7.10.2010, התקיים אחרי ההקלות במדיניות הסגר בעקבות אירועי המשט הימי מיום 31.5.2010. בדיון עמדה גישה על עתירתה וטענה שהיא חלה גם על כל עדכון של הקריטריונים והנהלים שחל כתוצאה מהשינוי במדיניות. המדינה, מצידה, ויתרה על טענות החיסיון הביטחוני והסכימה לחשוף שלושה מסמכים הקשורים במדיניות הכנסת הסחורות לרצועת עזה טרום המשט: רשימת הסחורות שהותרו לכניסה לרצועה, תהליכי אישור הסחורות ודחייתן ו”מערכת ניטור” לבדיקת המלאי בעזה. לעומת זאת, דבקה המדינה בסירובה לשחרר את המסמך הידוע בשם “מסמך הקווים האדומים”, שבו מצוינת צריכת הקלוריות המינימלית לקיומם של תושבי רצועת עזה, בטענה כי מדובר ב”טיוטה פנימית”. כמו כן, סירבה המדינה לחשוף מסמכים חדשים בנושא המדיניות הנוכחית של הכנסת סחורות לרצועה.

ביום 21.10.2010 שחררה המדינה שלושה מסמכים המנסחים את מדיניות הכנסת הסחורות לרצועת עזה בתקופה שלפני המשט. המסמכים מגלים כי המדינה נקטה ב”מדיניות צמצום מכוונת” לגבי מוצרי בסיס חיוניים ברצועת עזה ואימצה מודל שקבע “קו התראה עליון”, שמעליו ניתן לאסור על כניסת סחורות לרצועה, ו”קו התראה תחתון”, שנועד לאותת על מחסור במוצר מסוים, אך לפי המסמכים אינו מחייב התייחסות. בנוסף לכך, נכתב במסמכים כי ההחלטה אילו סחורות יותרו לכניסה התבססה על “תפיסתו התדמיתית של המוצר” ומוצרים שנתפסו כמותרות לא הורשו להיכנס – גם אם לא היוו סיכון ביטחוני וגם אם היה להם ביקוש. מוצרים “בעלי אופי שיקומי” נדרשו לאישור מיוחד, החלטה המצביעה על כך שישראל מתייחסת לשיקום הרצועה ולפיתוחה כאל שיקול שלילי בשאלת אישור הכנסתו של מוצר.

הנהלים שנחשפו קובעים כי רשימת המוצרים המותרים “לא תופץ לגורמים מעבר למפורט!!”, תוך התעלמות מהעובדה שללא שקיפות נמנע מהסוחרים ברצועה לדעת מה מותר להם לייבא אליה. בקשה להכנסת מוצר שאינו ברשימה – כמון, למשל – דרשה על פי הנהלים תהליך אישור מיוחד, שבסופו הוחלט האם ייכנס או לא. המסמכים כוללים סדרה של נוסחאות שגובשו על ידי המתפ”ש לצורך חישובי מלאים ומה שהמתפ”ש מכנה “אורך נשימה (בימים)”, המבטא את מספר הימים אשר לו יספיק מלאי של מוצר מסוים שברשימת המוצרים אותם הגדיר המתפ”ש כחיוניים להישרדות האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה.

עמותת גישה אינה מסתפקת בחשיפתם של מסמכים אלו, הנכונים לסוף מאי 2010, וביום 3.11.2010 פנתה בכתב לפרקליטות ודרשה לקבל את הנהלים שעל פיהם נקבעה מדיניות הכנסת הסחורות לרצועת עזה נכון למועד הגשת הבקשה לפי חוק חופש המידע – אפריל 2009; וכן את הנהלים העדכניים שנוסחו לאחר יוני 2010 בעקבות אירועי המשט. עוד היא דורשת במכתב כי המדינה תחשוף את שמותיהם של בעלי התפקידים הספציפיים הנוגעים לפעולות מסוימות, שהושחרו במסמכים, בטענה כי מדובר במידע בעל חשיבות רבה עבור הציבור, וכן חוזרת על דרישתה לגילוי מסמך “הקווים האדומים”. נכון לזמן זה גישה ממתינה לתשובת הפרקליטות בכדי להגיש הודעה מעדכנת לבית המשפט לגבי המחלוקות שנותרו להכרעתו.

לקריאת הערעור לחצו כאן