החלטת בית המשפט בעתירתה של סאוסן סלאמה, בג”ץ 8242/06 סאוסן עארף מוחמד סלאמה ואח’ נ’ מפקד כוחות צה”ל בגדה המערבית
18.10.2006
לקריאת פסק הדין לחצו כאן
מעט רקע:
באוקטובר 2006, עתרה עמותת גישה לבג”צ בשמה של סאוסן סלאמה, צעירה פלסטינית מהגדה המערבית שהתקבלה ללימודי דוקטורט באוניברסיטה העברית, אולם לא קיבלה אישור להגיע לקמפוס בגבעת רם, בשל איסור גורף שהטילה ישראל על כניסתם של פלסטינים לישראל לצורך לימודים.
בעתירה נטען, כי האיסור מנוגד לכללי המשפט הבינלאומי והמשפט הישראלי, מפר את חובותיה של ישראל ככוח כובש בגדה המערבית, את זכויות האדם של גב’ סלאמה וכן את החובות החלות על הצבא מכוח המשפט המנהלי הישראלי. לכן, דרשה העתירה שיותר לגב’ סלאמה להיכנס לישראל לצורך לימודיה וכן שיבוטל האיסור הגורף.
בתגובתה לעתירה טענה המדינה, כי האיסור הוא עניין של מדיניות ביטחונית ופוליטית ואל לבית המשפט להתערב בכך. עוד טענה המדינה, שאין לפלסטינים שגרים בגדה זכות להיכנס לישראל. באופן אישי לגבי גב’ סלאמה, הודתה המדינה כי אין כל מידע אישי וענייני לגביה, שיכול לפעול כנגד כניסתה לישראל.
בדיון שהתקיים ב- 18.10.2007 בעתירה הורו השופטים (הנשיאה ביניש והשופטים רובינשטיין וחיות) לצדדים להודיע לבית המשפט תוך 7 ימים אם הצליחו לגבש הסדר שיאפשר לגב’ סלאמה ללמוד. זאת לאחר שבמהלך הדיון הביעו השופטים אי נוחות מהמדיניות באופן כללי ומכך שמקרה “קיצוני” כמו של גב’ סלאמה לא נבחן באופן ענייני.
לאחר כשלושה שבועות התגבש הסדר לפיו גב’ סלאמה תקבל היתרי כניסה לישראל ותתחיל ללמוד, תוך שהמדינה טוענת שלפי חוק האזרחות לא יונפקו לה היתרים ליותר מחצי שנה, באופן מצטבר. זאת למרות שלימודים לתואר דוקטור נמשכים בדרך כלל בין ארבע לחמש שנים.
לקראת דיון נוסף שנערך בעתירה הגישה עמותת גישה בקשה להצטרפות לעתירה בשם “מכון הערבה ללימודי הסביבה” ו-5 מרצים שמלמדים בו. בבקשת ההצטרפות נטען, שהמדיניות של ישראל פוגעת לא רק בזכויותיהם של פלסטינים אלא גם באלו של מוסדות אקדמאיים בישראל ושל המרצים שמלמדים שם – ובמיוחד בזכות לחופש עיסוק ובעקרון החופש האקדמי.
בדיון עצמו, שהתקיים ב- 18.12.2006, טענה עמותת גישה נגד פרשנות המדינה לחוק האזרחות והכניסה לישראל, וביקשה שבית המשפט יורה על ביטול מדיניות האיסור הגורף. בהחלטתם קבעו השופטים (הנשיאה ביניש והשופטים לוי וברלינר), כי פרשנות המדינה “מעוררת קושי” ו”אינה סבירה”, שכן “לא היה כל טעם במתן ההיתר לתכלית שלשמה ניתן, אם אין כל אפשרות להאריכו בתום ששה חודשים”. בית המשפט הורה למדינה להגיש תוך 60 ימים נתונים מדויקים בקשר למספר הסטודנטים הפלסטינים שלמדו בישראל עד ליישומה של המדיניות החדשה וכן לשקול הצבת קריטריונים לבדיקת בקשות של סטודנטים חדשים.
ביום 18.2.2007, ביקשה המדינה מבית המשפט ארכה של 45 ימים על מנת לגבש את מדיניותה.
לקריאת התגובה לחצו כאן
