בעקבות הגשת עתירה, ישראל התירה לשלושה תושבי הרצועה לשוב לרצועה דרך מעבר אלנבי

2 באוגוסט, 2020. בשל התפשטות נגיף הקורונה נתקעו תושבי עזה רבים במדינות שונות בעולם. בניגוד לתושבי הגדה המערבית, שלא נדרשים לתאם מראש את חזרתם הביתה דרך מעבר אלנבי, דרשה ישראל מתושבי הרצועה כי יעבירו בקשות לתיאום שובם באמצעות הוועדה האזרחית הפלסטינית. ישראל הציגה דרישה זו על אף שידעה היטב שאינה ניתנת לביצוע. במהלך חודש מאי, בשל כוונת מדינת ישראל לספח רשמית שטחים בגדה המערבית, הודיעה הרשות הפלסטינית על הפסקת התיאום בינה לבין מדינת ישראל. בין היתר, כולל צעד זה את הפסקת עבודת הוועדה האזרחית הפלסטינית ברצועת עזה, הגוף מטעם הרשות הפלסטינית האחראי על תיאום בקשות היתרי התנועה של תושבי עזה עם מת”ק עזה.

א’, תושב רצועת עזה בן 47 אב לארבעה, מצא עצמו תקוע בתוניס, לשם הגיע להשלמת עבודת הדוקטורט. ביום 12.7 פנינו בשמו למת”ק עזה והסברנו כי א’ לא הצליח לרכוש כרטיס לטיסה שאורגנה על ידי הרשות הפלסטינית במטרה לסייע לפלסטינים לשוב לביתם, וכי מהשגרירות הפלסטינית בעמאן נמסר לו שיוכל לשוב לביתו רק אם יתאם מראש את כניסתו לעזה מול הרשויות הישראליות.

ח’ וא’, זוג נשוי בגילאים 70 ו- 66, הורים לשמונה וסבים לנכדים רבים, נתקעו בעמאן, אליה הגיעו בטיסה שאורגנה על ידי הרשות הפלסטינית מארצות הברית. משדה התעופה הוסעו כל הנוסעים במרוכז למעבר אלנבי, אך שם התאפשר רק מעבר תושבי הגדה. בני הזוג נאלצו לחזור על עקבותיהם ולהמתין לאישור ישראלי למעברם.

פנינו בשם א’ ובשם בני הזוג למת”ק עזה, אך נענינו כי עליהם להעביר את בקשתם באמצעות הוועדה האזרחית, אחרת לא תטופל כלל. על רקע זה עתרנו בשם השלושה לבית המשפט. בעתירה טענו כי  חזרה של אדם לביתו, לארצו ולמולדתו היא זכויות יסוד, הנתונה לכל בן אנוש מכוח המשפט הבינלאומי. טענו כי על ישראל חלה חובה לאפשר תנועת פלסטינים מכוח שליטתה המוחלטת במעברים וכי חובה זו אינה נסוגה בשל כשל בירוקרטי והיעדר חלופה ראויה למנגנון התיאום. עוד הוספנו כי ישראל מפלה לרעה את תושבי הרצועה, בעוד היא ממשיכה לקבל ולבחון בקשות להיתרים מתושבי הגדה, למרות שהפסקת התיאום חלה גם שם.

במהלך הדיון בעתירה, שהתקיים ביום 2.8, טענה המדינה כי נעשים מאמצים לגבש פתרון, אך בשלב זה לא ניתן לאפשר את כניסת העותרים, בין היתר מכיוון שההסעות מאלנבי לארז שארגנה הרשות הפלסטינית הופסקו, ונסיעה לא מאורגנת של העותרים עלולה להוות סיכון ביטחוני, וכן נטען שלא ניתן להבטיח שהחמאס לא ימנע את כניסתם לרצועה.

בית המשפט דחה את טענות המדינה, וקבע כי העובדה שהעותרים מתגוררים בעזה ולא בגדה לא מצדיקה את מניעת כניסתם, שכן ניתן להתגבר על הקשיים שהעלתה המדינה באמצעות קביעת סידור נסיעה שיניח את דעתה של ישראל. בפסק הדין נקבע כי העותרים יהיו רשאים לשוב לביתם בכפוף לבדיקה ביטחונית, וכי על המדינה לקבוע תוך ארבעה ימים סידור נסיעה.