בעקבות עתירות המת”ק חזר בו מסירוב בקשות להיתרים בהן טען כי המבקשת מסרה מספר טלפון “לא תקין”

26 בפברואר 2020. קורה שמת”ק עזה מסרב בקשות להיתרים, על אף שהן עומדות בקריטריונים ליציאה מרצועת עזה שקבעה ישראל, מהטעם שהמבקש מסר מספר טלפון “לא תקין”. בכל המקרים שהגיעו לטיפולנו במהלך השנים, מדובר היה במספר תקין, אשר משמש את מבקש הבקשה ואין כל קושי ליצור עמו קשר באמצעותו. גורמים במת”ק מסרו לגישה באופן לא רשמי כי שירות הביטחון הכללי הוא זה שעומד מאחורי הטענה למספר לא תקין. הנסיבות מלמדות כי אין כל בעיה במספר עצמו אלא, ככל הנראה, חוסר שביעות רצון של השב”כ ממיעוט המידע המתקבל באמצעותו.

לא אחת נאלצנו לעתור כנגד סירוב בקשות בשל טלפון שגוי או לא תקין. עד עתה, העתירות הובילו לתוצאה זהה: בסמוך לאחר הגשתן, המת”ק חזר בו והעניק למבקשת היתר ללא אומר.

ת’ י’ עברה משכם להתגורר ברצועה לאחר נישואיה, והיא אמא לחמישה ילדים. ביולי 2019, לרגל חתונת אחותה בגדה המערבית, הגישה למת”ק עזה בקשה לקבל היתר להשתתפות בחתונה, יחד עם ילדיה. חודש מאוחר יותר, ומשלא התקבל תשובה, היא פנתה בדחיפות באמצעות עמותת גישה. למחרת התקבלה תשובה לפיה על העותרת לשלוח מספר טלפון עדכני לצורך טיפול בבקשה. עוד באותו היום הועבר מספר הטלפון של העותרת למת”ק, אך למחרת התבקשה העותרת לספק מספר טלפון נוסף. ואולם, גם לאחר שסיפקה מספר נוסף, לא התקבל מענה לבקשה. כשבוע לפני החתונה, נאלצנו להגיש עתירה דחופה, בה טענו כי המדינה הפרה את החובה לפעול במהירות הראויה וכן את חובת ההגינות המוטלת עליה. כעבור יומיים בלבד, ולאחר שנקבע מועד לדיון בעתירה, אושרה בקשת העותרת והדיון התייתר. כעבור ימים ספורים, זכו העותרת וילדיה להשתתף בחתונת האחות והדודה, בגדה המערבית. והעתירה נמחקה מבלי שנדונו טענות הצדדים.

ע’ א’, אם לשישה, נולדה ברצועת עזה ועברה להתגורר בירדן, שם היא תושבת. לאחר 14 שנים שבהן לא התראתה עם משפחתה שברצועה, קיבל מת”ק עזה את בקשתה והנפיק לה היתר כניסה. לקראת תום הביקור הגישה בקשה לשוב לביתה ולששת ילדיה. לאחר חודש נאלצה להגיש בקשה חדשה, ועוד אחת כעבור עוד שבועיים. בכל פעם התבקשה לעדכן את מספר הטלפון שמסרה, שכן לטענת המת”ק המספר אינו נכון או שגוי. היא הגישה בקשה נוספת, אליה צירפה מספר טלפון חדש, אשר רכשה במיוחד לצורך הגשת הבקשה, ופנתה גם באמצעות ארגון “גישה”. בינואר 2020, מעל לשלושה חודשים לאחר שביקשה לראשונה לשוב לביתה נאלצנו להגיש עתירה דחופה, במסגרתה טענו כי המדינה פוגעת בזכויות העותרת, מפרה את חובת ההגינות המוטלת עליה ואינה פועלת במהירות הראויה. ביום בו היתה אמורה המדינה להגיש את תגובתה לבית המשפט, התקבלה הודעה כי מת”ק עזה החליט לשנות את החלטתו ולהנפיק לעותרת היתר שיאפשר לה לשוב לביתה ולילדיה בירדן, כבר למחרת היום. הדיון בעתירה התייתר והעתירה נמחקה מבלי שנדונו טענות הצדדים.

א’ מ’, סטודנטית תושבת ארצות הברית, הגיעה באישור ישראל לביקור משפחתה בעזה וביקשה לשוב לביתה עם סיום הביקור. היא הגישה בקשה לצאת מהרצועה בחודש אוקטובר 2019, אך לא נענתה. היא הגישה בקשה נוספת חודש מאוחר יותר, אך התבקשה למסור מספר טלפון חדש כתנאי לבדיקת הבקשה. כשבוע מאוחר יותר היא הגישה בקשה שלישית, עם שני מספרים – מספר הטלפון המשרת אותה, ומספר חדש, כמבוקש. בסוף ינואר 2020 היא הגישה את בקשתה הרביעית ובפברואר היא הגישה בקשה חמישית. במקביל להגשת הבקשה החמישית, פנתה העותרת גם באמצעות עמותת גישה. בכל פעם העותרת קיבלה את אותה התשובה: עליה להגיש בקשה עם מספר טלפון חדש. בנסיבות אלו נאלצנו להגיש עתירה במסגרתה טענו כי המדינה פוגעת בזכויות העותרת, מפרה את חובת ההגינות המוטלת עליה ואינה פועלת במהירות הראויה. כעבור שבוע, ועוד בטרם קיבל בית המשפט החלטה בתיק, הודיע מת”ק עזה כי חזר בו מהחלטתו וכי לעותרת יונפק היתר ליום 8.3.2020.

בניגוד לשני המקרים שתוארו לעיל, במקרה זה דרישתו השרירותית של המת”ק לקבל מספר טלפון אחר במשך חודשים, הובילה לתוצאה קשה ביותר עבור העותרת, שכן ההיתר נקבע ליום בו הטילה המדינה על רצועת עזה סגר מלא בשל חג הפורים. ישראל סירבה להיענות לפניה דחופה מטעם ארגון “גישה” לא לעכב עוד את מעברה של העותרת, גם על רקע הבהילות לנוכח התפשטות נגיף הקורונה, ובעקבותיה סגירת הגבולות. בתום סגר פורים היה כבר מאוחר מדי. ירדן, אליה ביקשה העותרת לצאת, סגרה את גבולותיה, ישראל סירבה לאשר את יציאת העותרת לביתה דרך נתב”ג ובמקביל הוטל סגר מלא על עזה בשל התפשטות המגיפה. בנסיבות אלו העתירה נמחקה ונכון למאי 2020, העותרת עדיין שוהה בעזה.