תחנת הכוח

poerplant1-320תחנת הכוח לייצור חשמל בעזה החלה לפעול בשנת 2002 כדי לספק חשמל לרצועת עזה, בעיקר באזור העיר עזה וסביבותיה, בו חיים כמחצית מתושבי הרצועה. יכולת הייצור המקסימלית שלה, שעמדה עם הקמתה על כ-140 מגה-וואט, הוגבלה בפועל בשל מגבלות הנשיאה של רשת הממסר. ביוני 2006 יוצרו כ-90 מגה-וואט בתחנת הכוח וכ-120 סופקו לרצועה על-ידי חברת החשמל הישראלית, תמורת תשלום מהרשות הפלסטינית.

לאחר נפילתו בשבי של החייל גלעד שליט ביוני 2006 הפציצה ישראל את תחנת הכוח, אשר סיפקה 43% מהחשמל בעזה. נוכח המחסור בחשמל שנוצר ברצועה החלה מצרים להעביר לאזור רפיח שברצועת עזה 17 מגה-וואט, תמורת תשלום מהרשות הפלסטינית. לאחר תהליך שיקום, הגיעה תחנת הכוח ליכולת ייצור מקסימלית של כ-80 מגה-וואט בדצמבר 2007. בפועל, הייתה יכולת הייצור שלה תלויה בישראל, אשר הוותה מקור בלעדי לרכישת הסולר התעשייתי החיוני להפעלת התחנה, ושלטה על אספקתו לרצועה. מערכת החשמל בעזה תלויה בישראל גם לצורך העברת חלקי חילוף שרוכשת חברת החשמל הפלסטינית מחברות ישראליות או זרות.

באוקטובר 2007 החלה ישראל להגביל את כמות הסולר התעשייתי שרשות הדלק הפלסטינית מורשית להעביר לעזה, בעקבות הכרזתה על רצועת עזה שתחת שלטון חמאס כעל “שטח עוין”. בעקבות עתירה שהגישה עמותת גישה לבג”ץ, הודיעה המדינה לבית המשפט בסוף ינואר 2008 כי תאפשר אספקת דלק על פי “המינימום ההומניטארי”, אותו הגדירה ככמות של 2.2 מיליוני ליטרים של סולר תעשייתי בשבוע. עד סוף שנת 2009 התירה ישראל אספקת כמות זו לרצועה, מה שסיפק 63% מהצורך של תחנת הכוח לסולר תעשייתי. במועד זה הפסיק האיחוד האירופי לממן את רכישת הסולר התעשייתי עבור תחנת הכוח כפי שעשה עד אז. מאז, הצטמצמה עוד יותר כמות הסולר שנכנסת לרצועה, בשל מחלוקת פנים פלסטינית הקשורה למימונו. החל מינואר 2011 לא נכנס עוד סולר תעשייתי מישראל לרצועה, ותחנת הכוח משתמשת בסולר רגיל, שנרכש בידי רשות האנרגיה בעזה דרך מנהרות ממצרים.. השימוש בסולר רגיל גורם לפליטת גופרית ולזיהום אויר, ומשום כך הוא אינו מהווה תחליף מוצלח לסולר התעשייתי. מעבר לכך, אספקת הסולר דרך המנהרות אינה יציבה, וחלה בה ירידה זמנית על רקע הפגנות הענק במצרים בסוף ינואר 2011.

רצועת עזה זקוקה כיום לאספקת חשמל כוללת של כ-280 מגה-וואט בשיא הביקוש, בקיץ ובחורף: 120 מהם מגיעים מישראל, 17 מועברים ממצרים, ואילו את יתר החשמל הנדרש – 143 מגה-וואט – אמורה לספק תחנת הכוח של רצועת עזה, אשר יכולת הייצור שלה בפועל מוגבלת לכ-70-60 מגה-וואט בשל מחסור בחלקי חילוף ו/או בסולר תעשייתי. מכאן, שבמשק החשמל בעזה קיים גרעון קבוע של לפחות 73 מגה-וואט, או קרוב ל-26% מהצורך בחשמל.

כתוצאה מכך, מתקיימות ברצועת עזה הפסקות חשמל, אשר משכן מגיע ל-35-40 שעות בשבוע. מעבר לפגיעה בחיי היומיום של התושבים, משבשות הפסקות החשמל את פעילותן התקינה של התשתיות ההומניטריות ברצועה, ובהן מוסדות בריאות וחינוך, תשתיות המים והביוב והמגזר החקלאי.

למידע נוסף:
לקריאת פסק הדין בעתירת אחמד אל בסיוני לחידוש אספקת הדלק לעזה, בג”ץ 9132/07, לחצו כאן
לקריאת הדו”ח “מתחת לקו האדום – קריסת התשתיות ברצועת עזה”, אוגוסט 2009, לחצו כאן
לקריאת נייר העמדה “מחסור בחשמל בעזה: מי כיבה את האורות?”, מאי 2010, לחצו כאן
לצפייה במצגת “קריסתן הצפויה והמתוכננת של תשתיות החשמל ברצועת עזה”, ינואר 2009, לחצו כאן
לקריאת הפוסט “מתח גבוה מתחת לאדמה”, 3.2.2011 לחצו כאן