מעצבת את העתיד

רוזאן אלכזנדאר, מעצבת ויזמית מעזה, נאבקת למימוש החזון העסקי והיצירתי שלה ומסייעת לנשים נוספות על אף ההשלכות של ההגבלות שישראל מטילה על תנועת אנשים וסחורות מעזה ואליה.

רוזאן אלכזנדאר. צילום: אסמאא ח'אלידי

כאישה מעזה, שנולדה והתבגרה בצל המגבלות והסגר הישראלי, רוזאן אלכזנדאר, מעצבת ויזמית עסקית בת 34, למדה בגיל מוקדם שאסור לאבד תקווה. בשיחה עם נציגת גישה מבקשת הצעירה האסרטיבית והאנרגטית לשתף את הסיפור האישי שלה על מנת לחלוק עם צעירות וצעירים נוספים, בעזה ובעולם, את הקשיים והאתגרים העומדים בפניה כאשת עסקים צעירה, אם לשני ילדים קטנים, החיה ופועלת ברצועה תחת המגבלות שישראל משיתה על תנועת אנשים וסחורות מעזה ואליה.

בשנת 2008 סיימה אלכזנדאר את לימודיה האקדמיים במצרים, ולאחר מספר שנים חזרה לביתה ברצועה. "חזרתי למקום שאני אוהבת, חזרתי הביתה", היא אומרת. "החיים בעזה קשים, במיוחד לאור הסגר, אבל דבר לא יכול להפחית מהאהבה שלי כלפי המקום בו נולדתי. האנשים והמקום בו אני חיה הם ההשראה והמוטיבציה שלי לפעול."

התואר הראשון של אלכזנדאר הוא בתכנות, אבל היא ידעה כבר בשלב מוקדם שהתשוקה האמיתית שלה היא עיצוב. היא החלה ללמוד עיצוב באופן עצמאי והעבודה הראשונה שלה בתחום הייתה בעיצוב והדפסת תמונות ולוגואים על חולצות וכוסות. אלכזנדאר הוסיפה להרחיב את הידע שלה והחלה לעצב גם תיקי נשים ואביזרי אופנה. "הפכתי את חדר השינה שלי בבית הוריי למשרד", היא מספרת. לאחר שהצלחתי לחסוך מעט, ובעיקר בסיוע של אבי, רכשתי מדפסת ייחודית שבאמצעותה יכולתי להדפיס את העיצובים שלי. החדר שלי הפך למפעל קטן. נהניתי כל כך להיות מוקפת ביצירה מעשה ידיי".

מעיצוביה ומוצריה של אלכזנדאר

אלכזנדאר מספרת שמהר מאד הבינה שהיא מעוניינת לעצב מוצרים שיוכלו, לדבריה, "להשפיע על הפרספקטיבה החברתית ולהביא לשינוי אמיתי". בשנת 2014, כאשר הרשת והתקשורת העולמית הוצפו בתמונות טרגיות של ההרס והחורבן שהותיר אחריו מבצע צוק איתן, היא יזמה את פרויקט "Gaza is beautiful" ובו עיצבה כרזות שמראות את החיים והיופי של עזה. "המציאות שלנו אחרי המלחמה הייתה קשה מנשוא", היא נזכרת. "החיים סבבו סביב מוות והריסות. הפרויקט שלי ניסה להראות צד אחר של עזה – הצד של החיים. זה שמצליח, נגד כל הסיכויים, לשרוד ולקום מההריסות."

אלכזנדאר הקימה אתר אינטרנט ובו הציגה את הפרויקט ומכרה את העיצובים שלה על גבי כרזות, חולצות, ארנקים ומחזיקי מפתחות. אחד מבתי המלון המובילים בעזה הציג את הפרויקט ומכר את המוצרים בשטחו. התערוכה הייתה מוצלחת ורבים הזדהו עם המסר שלה, וניגשו לרכוש במלון מוצרים הנושאים את העיצובים שלה. התנאים הקשים בעזה, מיעוט ההזדמנויות התעסוקתיות ואחוזי האבטלה המאמירים הובילו את אלכזנדאר לנסות למכור את מוצריה מחוץ לגבולות הרצועה. אלכזנדאר עשתה זאת על אף הידיעה שתחת הסגר הישראלי וההגבלות הרבות על תנועת אנשים וסחורות – זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

על אף הביקוש הרב והרצון העז של אלכזנדאר, שיווק המוצרים לגדה המערבית נבלם על-ידי הנהלים הישראליים, אשר מקשים מאוד על הוצאת סחורה בהיקפים קטנים דרך מעבר כרם שלום מחוץ לרצועה. ישראל מגבילה באופן כמעט מוחלט משלוחים של סחורות למכירה בדואר מעזה, ומטילה הגבלות גם על דואר שאיננו מסחרי. מדיניותה של ישראל מדירה באופן גורף את אלכזנדאר ודומותיה ואת כל העסקים הבינוניים והקטנים, בהם נוטות נשים ליזום ולעבוד, משיווק סחורות מחוץ לרצועה. "זה הרגיש כאילו כל המאמצים הכלכליים, הפיזיים והנפשיים שהשקעתי בעסק שלי היו לשווא", מספרת אלכזנדאר. "איבדתי תקווה. כמה אני יכולה למכור בעזה? כמה אפשר להרוויח ולהתפתח? אני צריכה לצמוח ולבנות קשרים עסקיים חדשים, ולא נותנים לי לעשות זאת. עד היום ישראל לא התירה לי לשווק את המוצרים שלי ולמכור אותם מחוץ לעזה".

במציאות הכלכלית העגומה שנוצרה בעזה, בין היתר בעקבות שנים של סגר חונק, נשים מתמודדות לא רק עם סיכויים קלושים למציאת פרנסה, אלא גם עם קריטריונים ישראליים, שבמסגרת המצומצמת גם כך של היתרי התנועה שישראל מאפשרת, מובנים לפי תחומי עיסוק גבריים, ומצרים אף יותר את אפשרויותיהן לחינוך, לתעסוקה ולפיתוח מקצועי מחוץ לעזה.

רוזאן יחד עם צוות "רוזה", במשרדם בעיר עזה. צילום: אסמאא ח'אלידי

ברבות השנים ניסתה אלכזנדאר לא אחת להגיש בקשות להיתר תנועה לצרכי מסחר ותעסוקה. כל הבקשות שהגישה בעצמה סורבו בטענה שאינן עומדות בקריטריונים המצומצמים של ישראל לתנועת אנשים, ורק לאחר ששגרירות ארה"ב בישראל הגישה עבורה בקשה מיוחדת, קיבלה אלכזנדאר היתר חד פעמי לצאת לישראל ולירדן ולהשתתף באירועים מטעם השגרירות.

על פי משטר ההיתרים הישראלי, היחידים שרשאים להגיש בקשה להיתר יציאה לצרכי תעסוקה הם "סוחרים". בהקשר זה, מציינת ישראל שעל מבקש ההיתר להיות "סוחר בכיר, אשר בכניסתו יש לתרום לשיפור כלכלת הרצועה והעוסק במסחר טובין המאושרים בהתאם למדיניות האזרחית בעת הגשת הבקשה". כדי שישראל תסכים לבחון את הבקשה, על המגישה להוכיח, בין היתר, שהמחזור העסקי שלה עולה על 20 אלף שקלים בשנה ושהיא מעסיקה לפחות חמישה אנשים.

"כבר שנים שישראל מסרבת לתת לי לצאת כדי לפתח את העסק שלי, ואני בהחלט לא היחידה במצב הזה", מבהירה אלכזנדאר. ואכן, מנתונים שסיפקה המדינה לבקשת חופש מידע שהגיש "גישה" עולה שבשלוש השנים שבין 2017 ל-2019 ישראל סירבה יותר לבקשות שהגישו נשים מעזה לקבלת היתרי סוחר בטענה של "אי עמידה בקריטריונים", מאשר לבקשות שהגישו גברים. לפי נתוני הוועדה האזרחית הפלסטינית ב- 2019, מתוך 151 בקשות של נשים להיתרי יציאה לצורך השתתפות בקורסים, כנסים וסדנאות מקצועיות דרך הועדה האזרחית, רק 23 אושרו. בשנת 2018 הוגשו דרך הוועדה האזרחית 618 בקשות של נשים להיתרים מסוג זה , ומתוכן אושרו רק 22.

בעוד שגם גברים נפגעים מאוד ממשטר ההיתרים הישראלי, אחת ההשלכות של הקריטריונים שקובעת ישראל היא שרגלי נשים נדחקות אף יותר משוק העבודה ברצועה. אחוז גבוה של בוגרות אוניברסיטה אינו מוצא תעסוקה בעזה בתחום לימודיהן, וברבעון השלישי של 2020 עמד שיעור האבטלה בקרב נשים בנות 29 ומטה על 88.4 אחוזים. במטרה לסייע לנשים המתקשות להשתלב בשוק העבודה בעזה, הקימה אלכזנדאר את הפרויקט "מכל בוסתן ורדה" (ורד מכל שדה). בחודשים הראשונים לפרויקט, אלכזנדאר כיסתה את ההוצאות בעצמה, וכעת היא פועלת לגיוס תרומות עבור הפרויקט כדי לסייע למספר גדול יותר של נשים. "עד כה העברנו סדנאות פיתוח והעצמה לעשרות נשים בעזה, מתוכן שש כבר הקימו עסקים משלהן", היא מספרת בגאווה, "זה מאוד עוצמתי שאנחנו הנשים מצליחות לעזור זו לזו. חשוב לי שלא תישאר אפילו אישה אחת בלי עבודה".

תוך כדי עבודה במשרד. צילום: אסמאא ח'אלידי

במהלך 2020 הקימה אלכזנדאר את "רוזה", חברה לעיצוב גרפי, שבה מועסקים כיום שמונה עובדות ועובדים.  העבודה ב"רוזה" מתבצעת עד שעות הצהריים, ובהמשך היום המשרד נותר פתוח על מנת שעובדי החברה יוכלו להשתמש במרחב ובציוד המשרדי כדי להתפתח ולייצר פרויקטים אישיים משלהם. "יש מלא אנשים יוצרים בעזה, הם מוכשרים רק צריך לתת להם מרחב, וזה מה שאני עושה", היא אומרת.

כיום אלכזנדאר עומלת על פרויקט חדש שהקימה: "פרפרי פלסטין", יוזמה ליצירת מרחב וירטואלי לנשים פלסטיניות מתחום העיצוב. "אני חולמת על  מרחב וירטואלי שמשלב נשים פלסטיניות במקומות גיאוגרפיים שונים", היא מסבירה. המאמצים הכבירים של ישראל לבדל ולהפריד בין הפלסטינים בעזה, ישראל, הגדה המערבית, וחו"ל, מפרקים משפחות ומחלישים קשרים חברתיים, עסקיים ותרבותיים. "המרחב הווירטואלי יכול לגשר על הפער ולעקוף את המגבלות", מקווה אלכזנדאר, "לפחות עד שנוכל לנוע שוב ולהיפגש. הפרפרים מסמלים בדיוק את זה."

פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *