חג נוסף בצל המגפה

עזה ניצלה בינתיים ממשבר הבריאות העולמי, אך לא מזה הכלכלי. משפחות ברצועה יוכלו לחגוג יחד את עיד אל אדחא, אך אין להן סיבות אחרות לחגוג

מוחמד אלח'דרי, מנהל מכירות ב"לאמיראג' אינטרנציונל", למכירת ממתקים: "אי אפשר לדעת את היקף המכירות השנה, כי אנשים קונים את צרכי החג רק יומיים עד שלושה לפני המועד עצמו. אנחנו מקווים למכור, אבל למצב הכלכלי, שהיה קשה עוד קודם, נוספו העיכובים והקיצוצים במשכורות, והחשש המתמיד מהתפרצות של קורונה". (צילומים: אסמאא ח'אלידי)

במבט ראשון נדמה שמגפת הקורונה פסחה על רצועת עזה. מתועדים רק 76 מקרים מאומתים, מקרה מוות אחד, ואפס הדבקה קהילתית, כך שתושבי הרצועה יכולים להיחשב בני מזל. אפשר גם לטעון שהסגר שנכפה על ידי ישראל ומצרים, וברגיל חונק את האוכלוסייה, שימש הפעם כמגן. בתי הספר סגורים מאז מרץ, כמו ברב העולם, אך החופים והמסעדות נפתחו, ומשפחות יכולות להתכנס בלי צורך להתחשב במנהגי הריחוק החברתי.

אבל בעזה, כמו בישראל, ובעולם כולו, ההשלכות הכלכליות של המגפה כבר מותירות פצעים עמוקים. אפילו אם לסגר על השטחים יש חלק במספר הנמוך של המקרים בעזה, זה אותו הסגר, כבר בשנתו ה-14, בנוסף לשלושה מבצעים צבאיים הרסניים, שהביאו את הכלכלה ברצועה למצבה השברירי. בעזה כבר נרשמו קודם למגפה מספרים גבוהים מאוד של עוני ואבטלה, ורוב מתוך שני מיליון התושבים נאלצים להיסמך על סיוע כדי לשמור את הראש מעל למים.

נתוני האבטלה של הרבעון הראשון, הכוללים רק כמה שבועות של עידן המגפה, כבר הראו שיותר מ-26 אלף איבדו מקומות עבודה, יחסית לרבעון הקודם. עד %64 מהצעירים ברצועה, שהם 70% מהאוכלוסייה, כבר היו מובטלים. בפברואר השנה החזיקו כ-6,000 תושבים בהיתרים לסחור או לעבוד בישראל. הם היוו כ-80% מהיוצאים במעבר ארז באותו החודש, 16,997 יציאות. אלפי הפועלים הכניסו לרצועה, בהערכה זהירה, מיליוני דולרים בחודש. מאז הוטל סגר הקורונה על ארז, בתחילת מרץ, אף לא אחד מהם הורשה לעבור לצורך פרנסה. במהלך כל חודש יוני נרשמו רק 218 יציאות דרך ארז, רובן של מקרים רפואיים בהולים ומלוויהם.

ואיל אלנח'אלה מ"Chance", חנות לבגדי נשים. "הפסד של 2,000 דולר עדיף על הפסד של 10,000 דולר. המכירות ירדו ב-90 אחוז בערך בהשוואה לשנה שעברה. אין לאנשים כסף, גם לא ללקוחות הקבועים שלנו. לצד הירידה בהכנסות, יש לנו קושי לשאת בעלויות הקבועות, חשמל, מים ושכירות. אנחנו, הסוחרים, נופלים אחד אחרי השני. אם המצב יימשך כמו שהוא היום, אני הבא בתור".

מעריכים כי כשליש מהמועסקים ברצועת עזה עובדים בסקטור הציבורי – הרשות הפלסטינית או ממשלת חמאס – ומקבלים כבר שנים משכורות חלקיות, במועדים לא יציבים. ועדיין, ההערכה היא שהסקטור הציבורי מהווה למעלה ממחצית מכוח הקנייה ברצועה.

בחודשים מאי ויוני השנה, הרשות לא שילמה ל-60 אלף עובדיה בעזה את משכורותיהם במועד, והדבר הורגש מיד בנזילות הכסף בשווקים, בביטחון העסקי ובתנועה המסחרית.

ממשלות בכל העולם עומדות בפני החלטות קשות בניסיון לאזן בין בריאות הציבור לבריאות כלכלותיהן. השליטה בתנועה הנכנסת והיוצאת בעזה, שתחת שלטון חמאס, וגם בגדה המערבית, שתחת הרשות הפלסטינית, נתונה כמעט בלעדית בידי ישראל. גורמים בישראל אוהבים לומר ש"ישראל עזבה את עזה" ולכן לא חייבת לתושביה דבר, אלא שישראל היא שמחליטה אם פועלים יוכלו להגיע למקומות העבודה, איזה סחורה תצא מהרצועה ואיזו תיכנס אליה, והאם דייגים וחקלאים יוכלו להתפרנס בביטחון. המגפה, שחשפה לא מעט אמיתות, מראה (שוב) את העומק והרוחב של השליטה הישראלית בחיי הפלסטינים, כמו גם את חוסר הנכונות שלה לקבל על עצמה את האחריות הנובעת מהשליטה הזאת. יש הרבה שאפשר לעשות כדי להקל על הנגישות והתנועה של התושבים תוך שמירה על בריאות הציבור.

ג'יהאד ג'ראדה מ"XMAN", חנות לבגדי גברים. "שמענו שעובדי הסקטור הציבורי קיבלו משכורות, אבל לא רואים את זה בשטח. לאנשים יש חובות לבנקים ותשלומים קבועים לשלם, והמשכורת החלקית לא משאירה להם עם מה לצאת לקניות".

 

פורסם בקטגוריה פיתוח כלכלי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *