רמדאן בימים של ריחוק חברתי

קפה איסטנבול. צילום: מוחמד עזאיזה

מדי שנה, כעשרה ימים לפני תחילת הרמדאן, בבית קפה איסטנבול מקשטים בחגיגיות את הכניסה ואת החלונות שפונים לטיילת של עזה. יומיים לפני חודש הצום השנה, עובד השטח של גישה, מוחמד עזאיזה, מצא את בית הקפה סגור ושומם. הבעלים, עות'מאן עדס, סיפר שהוא בדרך כלל מחכה בקוצר רוח ללילות הרמדאן, אז יוצאים התושבים לבלות ולסעוד יחד אחרי שעות הצום. זה יותר מחודש שבית הקפה סגור. מושבתים 13 אנשי הצוות, רובם בעלי משפחות. "בימים האחרונים פנו אליי העובדים וביקשו כל אחד 200 שקל בשביל מצרכים, ולא היה לי לתת להם," סיפר עדס. "גם העסק השני שלי סגור כרגע, וגם שם עובדים ביקשו הלוואות, אבל אני לא יכול להיענות לבקשות של כולם. גם 200 שקל לעובד זה הרבה בשבילי כשאין הכנסה."

בדומה לסקטורים מסחריים אחרים ברצועה, ענף המסעדנות והתיירות תלוי באופן כמעט מוחלט בכוח הקנייה של האוכלוסייה המקומית. "כשאנשים עובדים ויש פריחה כלכלית, אנו פורחים," מסביר עדס. "אבל מה כבר אפשר לצפות שיהיה מצב התיירות כשהרצועה סגורה מזה 13 שנים?".

מחמוד נאהד אבו רביע, בן 21, עובד בבית קפה איסטנבול כבר חמש שנים. למרות שהוא סגור, הוא ממשיך לעבוד בו כשומר. אבו רביע, שחי עם משפחתו, בת שמונה נפשות, מגיע לבית העסק מדי יום ומוודא שהכל במקומו. "כשנכנסת ושאלת לגבי המצב, חשבתי לרגע שמדובר בנציג הממשלה שבא לבשר על פתיחת בתי הקפה ברצועה", הוא מספר למוחמד עזאיזה. "כל שנה אנחנו מחכים לרמדאן, שהעסק שוב יתמלא. השנה אני מודאג מאוד. בתור המפרנס היחיד במשפחה, אני מרוויח רק 30 שקל ביום. אני לא יודע איך נסתדר השנה."

חודש הרמאדן נפתח השנה בעזה בצל משבר חמור שהביאו 13 שנים של סגר מחניק על הרצועה, מדיניות ישראלית שתוצאותיה הרות האסון רק הופכות ברורות יותר עם התפרצות מגיפת הקורונה והמשבר הכלכלי העולמי שאיתה. כעת, אחרי השבועות הראשונים למגיפה, שבהם התרוקנו הרחובות, רבים מנסים לחזור בהדרגה אל שגרת חייהם. בתי עסק ומקומות עבודה, לעומת זאת, רבים מהם תלויים בתקופת הרמדאן כדי לשרוד, עדיין סגורים.

"אין מה להשוות בכלל בין כוח הקנייה של אנשים השנה לעומת השנה שעברה. אין לאנשים כסף, בטח לא למותרות, וזה בעיקר כתוצאה ממשבר הקורונה," אומר מודין אבו חמיד, מנכ"ל חברת אבו חמיד המשווקת בעזה מוצרי איכות ייחודיים לתקופת הרמדאן. "רוב המועסקים קיבלו משכורת לפני 20 יום כמעט, ובינתיים הוציאו אותה על מוצרי יסוד. לא נרגיש השנה את אווירת הרמדאן." אבו חמיד מוסיף שהחברה נתקלה השנה בקשיים בהזמנת סחורות כתוצאה מסגרים שהוטלו במדינות כמו הודו, סין, וסרי לאנקה. "ברחובות אפשר עוד לראות אנשים מסתובבים, אבל אנחנו רואים שאין ביקוש, לא קיבלנו הזמנות מהמכולות והחנויות הרגילות," מספר אבו חמיד.

יוסף אבו יוסף, בעל חברה לייבוא מוצרי מזון: "יש לנו סוחרים שאנחנו מוכרים להם בסיטונות. הם תלויים בתנועה בשווקים המרכזיים, שסגורים עכשיו." יש סוחר שהיה רוכש בעבר סחורות בשווי 6,000 שקל ביום בתקופת הרמדאן, לדברי אבו יוסף, "היום הוא כמעט לא עובד; הוא קונה כל יומיים סחורה בשווי 800 שקל בלבד, וגם אותה הוא מתקשה למכור". אבו יוסף חושש שככל שמשבר הקורונה יימשך, אנשים יעדיפו לקנות רק מוצרים חיוניים. "עכשיו, עם סגירת המעברים, גם המעטים שהצליחו לצאת לעבוד בישראל לפני פריצת המגיפה, אחרי שנים, חזרו למעגל האבטלה."

סלאח אבו חסירה, יו"ר מנהלת המסעדות והמלונות הפלסטינית ברצועת עזה, אמר לגישה ש-265 אתרי תיירות, בכללם בתי מלון, מסעדות, אולמות חתונה, מועדונים ואתרי נופש סגרו את שעריהם בחודש האחרון בגלל סכנת הקורונה, מה שהביא לפגיעה גם בעובדים מתחומים משיקים, כמו הובלה וניקיון. "הסקטור שלנו מושבת במאה אחוז. בתי המלון הפכו למתקני בידוד ובתי הקפה נסגרו", דווקא באחת העונות החזקות בשנה. לדברי אבו חסירה, מנהלת המסעדות והמלונות ברצועה קראה לרשויות להקל בהגבלות ולאפשר לבתי עסק להיפתח מחדש, תוך שמירה על כללי ריחוק חברתי.

"אנחנו סובלים כפי שסובלים עכשיו אחרים מסביב לעולם, אבל הנזק בעזה כפול, כי אין כאן תשתית כלכלית שיכולה להגן על עובדים מפני מיתון," אומר אבו חסירה. "אנחנו מחזיקים מעמד כבר 13 שנים במציאות כלכלית בלתי אפשרית. זה שחק את היכולת שלנו להתמודד עם המשבר הנוסף שמביא נגיף הקורונה. אנחנו מקווים שהמשבר העולמי יחלוף במהרה."

רמדאן כרים.

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, פיתוח כלכלי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *