יותר משנה וחצי שצמיגים לא נכנסים לרצועה מישראל, והנזקים לכלכלה ניכרים

חנויות הצמיגים "אבו-עלבה" ו"דורמוש" בעזה. צילום: אסמאא ח'אלידי

חנות צמיגים בעזה. צילום: אסמאא ח'אלידי

דיווחים בכלי התקשורת ביממה האחרונה טוענים שישראל שוקלת לאפשר שוב כניסה של צמיגים לרצועת עזה. זאת לאחר שמאז אפריל 2018 ישראל מונעת כניסה של צמיגים לרצועה דרך מעבר כרם שלום. ישראל הסבירה אז את ההחלטה כתגובה לשריפת צמיגים בצעדות השיבה, שהחלו בסוף מרץ 2018. במהלך 2017, השנה השלמה האחרונה שבה ישראל אפשרה זאת, נכנסו דרך כרם שלום 81 משאיות נושאות צמיגים. ב-19 החודשים האחרונים אפשרה ישראל כניסה רק של שלוש משאיות עבור אונר"א, כי היא מאפשרת אספקה לארגונים בינלאומיים, ובאופן יוצא דופן, במרץ 2019, היא אישרה כניסה של עוד שלוש משאיות שנועדו למגזר הפרטי. לא נמסר נימוק לחריגה הזאת.

"תחילה הערכנו שהאיסור יוסר אחרי זמן קצר", מודה מוחמד אבו עלבה, בעלים של חברה לסחר בצמיגים בעזה, בשיחה עם רכז השטח של "גישה". החברה של אבו עלבה, המחזיקה שישה סניפים ברצועה, מייבאת צמיגים בעיקר מחברות ישראליות. לפני האיסור, מספר אבו עלבה, ביצע הזמנה של צמיגים בשווי 500 אלף שקל. "הסחורה עדיין תקועה במחסנים בישראל, וכל יום שעובר הוא הפסד גדול מבחינתנו, גם כי אנחנו נדרשים לשלם עבור האחסון, וגם מכיוון שתוקף חיי המדף של חלק מהצמיגים פג או שעומד לפוג". אבו עלבה מעריך כי מלבד הסחורה שלו, ישנם עוד כ-1,800 צמיגים לרכבים משפחתיים ועוד 250 צמיגים למשאיות ולכלים כבדים שנרכשו על ידי עמיתיו, וממתינים אף הם במחסנים בישראל.

במקביל, מאז ספטמבר 2018 נכנסים צמיגים דרך שער סלאח א-דין, שבין מצרים לעזה. זאת אספקה קריטית, אך לגמרי לא מספקת. סלאח א-דין מתנהל בחוסר שקיפות כשער מסחרי, בניהול חברה פרטית בעזה וחברה פרטית במצרים, תחת השגחת הצבא המצרי ורשויות חמאס בעזה. התנועה בו חד-סטרית ואין בו תשתיות מתאימות למעבר סחורות מלא. ב-11 החודשים הראשונים של 2019 עברו בשער סלאח א-דין 49 משאיות נושאות צמיגים. לפי אבו עלבה, את כל היבוא הזה מנהל סוחר יחיד, הרוכש את הצמיגים ממפעל אחד במצרים. אותו סוחר מפיץ אחר כך את הצמיגים בין שאר הסוחרים בעזה. הכמות הנכנסת דרך סאלח א-דין רחוקה מלענות על הדרישה, ולפי עדויות רוכשיהם, איכות הצמיגים ירודה. אין לסוחרים אפשרות להזמין סוגי סחורה על פי דרישות לקוחותיהם והם נאלצים להסתפק בסוגי הצמיגים והגדלים שנרכשים ומוכנסים ממצרים על ידי היבואן היחיד.

צמיג מצרי נמכר כיום בעזה בכ-500 שקל בממוצע, כפול ממחירו של צמיג מישראל לפני האיסור. המחיר משתנה לפי סוג הרכב וגודלו. ההסבר למחיר הגבוה באופן לא סביר הוא "עלויות התיאום, התיווך וההובלה", שגובים המעורבים בייבוא. צמיג שעולה 100 שקל במצרים נמכר ללקוחות בעזה ב-500 שקל, בין היתר בגלל שאין גורם ברצועה שמפקח על היבוא, מבחינת מענה לצרכים והתמחור.

קושי נוסף הוא בתשלום. לדברי אבו עלבה, כאשר רכש צמיגים מחברות ישראליות, התאפשר לו לפרוס את הקנייה בתשלומים, אך עבור הצמיגים ממצרים הסוחרים נדרשים לשלם במזומן ומראש, ולכן הם גם לא יכולים לאפשר לבעלים של מוניות, אוטובוסים, רכבי שירות ומשאיות ברצועה לקנות מהם בתשלומים. אלה וגם אלה מתקשים לשאת בעול הכלכלי, ולכן מסתפקים בתיקון צמיגים שחוקים, מה שמעלה את הסיכון בנסיעה. ג'יהאד סלים, העומד בראש עמותת חברות ההובלה הפרטיות, שמחזיקות קרוב ל-1,200 משאיות ברצועה, מעריך שכמחציתן חייבות החלפת צמיגים באופן מידי. לדבריו, מאות משאיות אינן כשירות לנסיעה ומושבתות.

מועין אבו רביע, סוחר ירקות בן 42 תושב העיר עזה, הוא בעלים של משאית. בעשר השנים האחרונות הוא עובר בשדות שבאזור רפיח וקונה מהחקלאים תוצרת, שאותה הוא מוכר לירקנים ולקמעונאים בצפון הרצועה. הוא ושני פועליו מעמיסים על המשאית ירקות, שערכם בשוק כ-5,000 שקל, עליהם הוא משלם מראש. הוא משלם לכל פועל 30 שקל ליום ומרוויח בעצמו על כל משלוח בין 100 ל-150 שקל.

מתחילת השנה אבו רביע מתקשה למצוא צמיגים חדשים למשאית שלו. הנסיעה בשדות שוחקת את הצמיגים, ומאלצת אותו להחליפם לפחות פעם בשנה. לפני המחסור, היה אבו רביע נוהג לרכוש זוג צמיגים במחיר 600 שקל, בתשלומים. לפני שישה חודשים החליף זוג צמיגים מצריים, שעלו לו 1,300 שקל. הצמיגים החזיקו כחודש וחצי והוא נדרש להחליפם שוב. משלא הצליח למצוא סוחר שימכור לו בתשלומים, נאלץ להוציא שוב 1,300 שקל במזומן. לאחרונה הצמיגים שוב נהרסו, והוא עדיין לא מוצא מי שימכור לו חדשים בתשלומים. "האם הגיוני שאשקיע רבע מההון שלי על צמיגים?", הוא תוהה.

משבר הצמיגים משפיע על כלכלת הרצועה בכמה מעגלים. "כמעט שבוע שאנחנו לא עובדים ומחפשים צמיגים," מספר חמודה סרסור, אחד מהפועלים שמעסיק אבו רביע. "אין לי מקור הכנסה אחר, ואני לא יכול לבקש מהמעסיק כסף, כי אני רואה שגם לו אין הכנסה. אני רק מקווה שלא נאבד את הלקוחות שלנו ושנצליח נחזור לעבודה מיד".

כרם שלום הוא עדיין מעבר הסחורות העיקרי ברצועה, והיחיד לסחורה יוצאת. שער סלאח א-דין משמש לכניסה של סחורות מסוימות, וראוי שהרשויות בעזה יפעלו שהסחורה הנכנסת תענה על צרכי התושבים ותימכר במחירים סבירים. עם זאת, שער סלאח א-דין לא יכול להוות תחליף למעבר כרם שלום, שמחבר את כלכלת הרצועה לספקים ולשווקים העיקריים שלה, בגדה ובישראל. מניעת גורפת של סחורות החיוניות לחיים תקינים, אינה מוסרית ומנוגדת לדין הבינלאומי.

על ישראל להסיר לאלתר את האיסור על כניסת צמיגים לרצועה, ואיתם לאפשר כניסה של מגוון סחורות נוספות שהיא מגבילה מאוד או אוסרת, זאת בכפוף רק לבדיקות פרטניות. מכוח השליטה הניכרת שלה בהיבטים המרכזיים לחיים ברצועה, עליה לאפשר לתושבים לממש, בין היתר, את זכויותיהם לפרנסה ולחיים תקינים.

פורסם בקטגוריה מעבר סחורות לעזה, פיתוח כלכלי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *