חמש שנים למלחמה

חוף בעזה, 2019. צילום: אסמאא ח'אלידי

חוף בעזה, 2019. צילום: אסמאא ח'אלידי

חמש שנים חלפו מאז נפתח "מבצע צוק איתן", הקטלני וההרסני שבסבבי הלחימה ברצועת עזה. 2,202 תושבי עזה נהרגו, מתוכם 1,391 לא היו מעורבים בלחימה, בהם 526 ילדים. 66 חיילים ישראלים ושישה אזרחים ישראלים וזרים נהרגו, בהם ילד. כ-11 אלף יחידות דיור בעזה נהרסו לחלוטין, כ-160 אלף אחרות נפגעו; רבבות ברצועה הפכו לחסרי בית. המון חורבן וכאב. ולמרות זאת, השנה שוב היינו קרובים לסבב נוסף.

הסגר על רצועת עזה נכשל. מטרותיו המוצהרות לא הושגו. ישראל עדיין מיישמת את אותה מדיניות סגר כושלת, שלא מוסיפה לביטחון תושביה וממשיכה לגבות נפגעים בצד הפלסטיני, כאשר סכנת התפרצות אלימה נוספת מרחפת כל הזמן מעל כולנו. האבטלה ברצועה עדיין מהגבוהות בעולם, אספקת החשמל והתשתיות עדיין תלויות בסיוע חיצוני, וקרוב לשני מילון בני אדם חיים ללא אפשרות לממש את זכותם הבסיסית לחופש תנועה, לקיים חיי משפחה תקינים, להתפרנס, להשכיל, להתפתח מקצועית, לקבל טיפול רפואי מתאים.

חמש שנים אחר כך, השיח על "שיקום" ההרס בעקבות הלחימה גווע. מה שחייב שיקום הן התשתיות ברצועה וזכויות האדם של תושביה. חיונית ההבנה שזכויות האדם שלנו אינן פריטים במשא ומתן ואינן רכושו של שום גוף. יש המון עבודה וגם תוכניות, אך עוד קודם נחוצים שיתוף פעולה ורצון פוליטי של כל השחקנים באזור: ישראל, הרשות הפלסטינית והממשלה בעזה, מצרים והקהילה הבינלאומית.

יש לשים קץ למדיניות הבידול בין עזה לגדה המערבית, ולאפשר תנועה שוטפת של אנשים וסחורות בין רצועת עזה לגדה המערבית ולישראל, בכפוף לבדיקות פרטניות. יש לאפשר כניסה שוטפת לרצועה של חומרי בנייה ותשומות אחרות, הנחוצות לבנייה, לתעשייה ולתחזוקת התשתיות ועדכונן.

מדיניות הסגר דנה אותנו למעגלים חוזרים של שפיכות דמים ולנזקים כבדים לרכוש. מתוך זיכרון הכאב של האלימות הנוראה של 2014 ראוי סוף סוף לחתור לעתיד שונה מהעבר.

פורסם בקטגוריה כללי, כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *