המצביעים בישראל צריכים לדרוש פתרון ארוך טווח לעזה

עזה. צילום: אימאן מוחמד

עזה. צילום: אימאן מוחמד

מערכות הבחירות בישראל, כמו סבבי הלחימה המדממים ברצועת עזה, מופיעות בחיינו אחת לשלוש-ארבע שנים. למרבה הצער וההפתעה שתי התופעות, שמוצגות בדרך כלל כהכרח בלתי נמנע, לא משפיעות זו על זו. במערכת הבחירות הקודמת, למשל, שהחלה חודשים ספורים לאחר ההרס וההרג שגרם "צוק איתן", עזה לא הוזכרה כמעט כלל. ולאחר שנים של רטוריקה פוליטית שתמכה לכאורה בשיקום של עזה, סבב הלחימה הבא קרוב מתמיד. מהמפגשים הרבים שאני עורכת כבר שנים עם קהלים שונים בישראל, אני נוטה לנחש שגם הפעם נזכה לראות לכל היותר אזכור קצרצר של אתגר עזה במצע של מפלגה אחת או שתיים. גם אז, עזה תשמש כנראה ככלי רטורי, כמטפורה לאיום קיומי, תוך התעלמות נוחה מכך שבעזה חיים שני מיליון איש ואישה, בעיקר צעירים וצעירות, ילדות וילדים, שנולדו וחיים בצל הסגר החונק שמשיתה ישראל כבר הרבה יותר מעשור.

מאז יושמה תוכנית ההתנתקות, בקיץ 2005, ישראלים רבים מניחים שבכך ניקתה ישראל את ידיה מרצועת עזה, שאין לה עוד אחריות לנעשה שם. בפועל, למרות שהסיגה את חייליה ופינתה התנחלויות, ישראל ממשיכה לשלוט ולהשפיע ישירות על רוב תחומי החיים ברצועה. ישראל שולטת במעבר הקרקעיים המרכזיים לתנועת אנשים וסחורות אל הרצועה וממנה, כמו גם במרחבים האווירי הימי והאלקטרומגנטי של הרצועה. מצרים החלה בשנה הזאת גם היא להפעיל ברצף מעברים קרקעיים לאנשים ולסחורות, שעונה רק על צרכים חלקיים. שיווק סחורה נועד בעיקר לגדה ולישראל, שקובעת מה ייצא ומה ייכנס, וכמה, כמו גם מי ייכנס ומי ייצא, ומתי, איפה דייגי עזה ידוגו, מי ייצא ללימודים בחו"ל, ומתי, מי יפגוש משפחה, אם בכלל, מי ייכנס או ייצא לפגישת עסקים או לטיפול רפואי מציל חיים. ההנחה שהסיבות לכל זה הן ביטחוניות, הופרכה מזמן.

בניגוד למערכות בחירות קודמות, כבר אי אפשר לזרות חול בעיני הציבור ולטעון כי מטרת הסגר, הפלת חמאס, הושגה. כולנו, בעזה ובישראל, חיים בצל איום מתמיד של התלקחות מחודשת של אלימות, התגברות של ירי לעבר יישובים בישראל ודיכוי אלים של ההפגנות השבועיות ליד הגדר, שעלול להסלים. לישראל חלק מרכזי במצוקה הקשה של האוכלוסייה ברצועה. ביכולתה לסייע מידית לו רצתה בכך. מערכת בחירות היא הזדמנות לבחון את הדברים ולהציע לכולנו תקווה.

מה היינו רוצים למצוא במצעי המפלגות, שאמורות להציע לאזרחים עתיד טוב יותר? קריאה לשים קץ לשימוש בתושבים לא-מעורבים ככלי משחק מדיניים: לאפשר לפלסטינים לנוע בין רצועת עזה לגדה המערבית, גם למטרות לימודים ופרנסה, חיי משפחה והתמקצעות; לאפשר תנועה בלתי מוגבלת של סחורות מרצועת עזה לישראל ולגדה המערבית, בכפוף רק לבדיקות ביטחוניות פרטניות, כולל כניסה שוטפת של חומרי בנייה ותשומות אחרות, הנחוצות לבנייה, לתעשייה ולקיום תשתיות מספקות; להתיר גם לפלסטינים מעזה לעבוד בישראל, ולאפשר להם לנוע לצרכי התפתחות מקצועית ואישית בין עזה לגדה, ישראל וחו"ל.

אסור להמשיך ולקבור את הראש בחול. במערכת הבחירות הקרובה עלינו, כמצביעים, לדרוש מהמפלגות ומהמועמדים צעדים מעשיים לקראת פתרונות ארוכי-טווח. אם ישראל אכן לא רואה בתושבי רצועת עזה את אויביה, עליה להפסיק להתייחס אליהם ככאלה. עלינו לדרוש מהממשלה הבאה לחדול ממסגור האתגר המדיני כמשחק סכום אפס, שכולל חיים של מיליוני בני אדם, ולחתור לעתיד בר קיימא, שיתאפשר רק אם יבטיח תקווה ושגשוג עבור תושבי רצועת עזה ועבור תושבי ישראל.

נעה גלילי, רכזת פעילות ציבורית בגישה

פורסם בקטגוריה כללי, כללי, מביטים קדימה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *