שמיעה סלקטיבית

 

קלינאית תקשורת במרכז בסמה ברצועה. אנשי העמותות מתקשים להגיש את הסעד הנחוץ בשל מגבלות תנועה. צילום: באדיבות מרכז בסמה

קלינאית תקשורת במרכז בסמה ברצועה. אנשי העמותות מתקשים להגיש את הסעד הנחוץ בשל מגבלות תנועה. צילום: באדיבות מרכז בסמה

מגבלות התנועה שמטילה ישראל פוגעות גם בסיכוי של פעוטות כבדי שמיעה לקבל טיפול שישנה את חייהם ויאפשר להם לשמוע. פרק נוסף בהשפעת מדיניות הבידול על עבודת ארגוני החברה האזרחית בעזה.

עמותות כמו אטפלונא לילדים חרשים, אל-אמל לשיקום נכים, ומרכז בסמה לאודיולוגיה ולקלינאות תקשורת, שמשתייכים למגזר השלישי ברצועת עזה, מסייעים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. חלק ניכר מפעילותם כולל תמיכה בפעוטות כבדי שמיעה שעברו השתלת התקן-שמיעה אלקטרוני ("שתל שבלול"). אנשי העמותות מספרים שהם מתקשים להגיש את הסעד הנחוץ הזה, בשל מגבלות תנועה המונעות מהם הכשרה נחוצה והתמקצעות.

התקן השמיעה מחובר למכשיר חיצוני שדורש תכנות ועדכון באמצעות מכשור מיוחד. מכשור כזה קיים בעזה בשלוש מרפאות בלבד. רק אחת מהשלוש היא ציבורית, והתור ארוך. בנוסף, ישראל מטילה הגבלות על כניסת חלקי חילוף וסוללות למכשירים המושתלים, ובמיוחד על פריטים שמתקבלים כתרומות מארגונים שונים בחו"ל. לא אחת קורה שמחסור של שבועות משבית מכשירים.

השתל, שמאפשר לילדים לשמוע לראשונה בחייהם, מושתל מתחת לגולגולת בניתוח מסובך, שאורך כשלוש שעות. ההחלמה מהניתוח נמשכת כמה שבועות, ולאחריה מרכיבים מאחורי האוזן את חלקו החיצוני של ההתקן – מין מיקרופון זעיר, שפועל כמעבד צלילים דיגיטלי. חסרים בעזה רופאים שמומחים בניתוח מורכב זה.

רק לאחר שהגוף מחלים מהניתוח ומוודאים שהשתל נקלט, הילדים נדרשים לעבור, בליווי בני משפחה, תהליך של כחצי שנה, שנועד לפתח ולתרגל מיומנויות דיבור ושפה. צריך לזכור שההליך אפשרי רק בגיל צעיר מאד, כך שחלון ההזדמנויות מוגבל, ולכן גם זמינות הטיפול וליווי מיטבי מהווים תנאי סף להצלחתו.

אמנם בעזה תחום קלינאיות התקשורת נחשב מפותח, אך אין מענה אקדמי ומקצועי מספק לתמיכה בילדים שנמצאים בתהליך השיקום הייחודי. לדברי אנשי הארגונים, חסרים ברצועה גם מומחים שיספקו תמיכה טכנולוגית לשדרוג השתל בהמשך ואף את המכשור הדרוש לתכנות המחשב שמפקח על המנגנון קשה להשיג.

אחת הדרכים להתמודד עם היעדר מומחים, אומרים בארגונים, יכולה להיות הכשרה שיקבלו עובדיהם על ידי אנשי מקצוע בגדה המערבית או בחו"ל, אבל הם אינם רשאים לקבל היתרי יציאה מעזה בשל מגבלות התנועה החמורות שישראל משיתה על תושבי הרצועה. במקביל, מומחים שהוזמנו מהגדה המערבית כדי להעביר את ההכשרות ברצועה, אינם מקבלים היתרי כניסה.

דו"ח שפרסמנו בתחילת השנה, "חברה סדוקה", מציג את האתגרים שעומדים בפני עשרות ארגוני החברה האזרחית ברצועה כתוצאה מהגבלות התנועה, שמעמיקות את הנתק בין רצועת עזה לגדה המערבית וליתר העולם, ומקשות על קידום מטרות הארגונים – פיתוח החברה בעזה ובטריטוריה הפלסטינית כולה. באירגונים אלה אומרים שהמגבלות פוגעות גם בגיוס תרומות לפרויקטים שהם מבקשים לקדם, בשל הקושי במפגש עם תורמים פוטנציאלים, מחוץ לעזה או בתחומה.

מהי התועלת הביטחונית למדינת ישראל מייבוש מקורות המימון של עמותות המעניקות שירותים הומניטריים לבעלי צרכים מיוחדים? מה מרוויחה ישראל מכך שהיא מונעת מעובדי ארגון כמו אטפלונא הזדמנויות להתמקצע בתחום כמו הצלת השמיעה של פעוטות?

 

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, חברה אזרחית, מדיניות הבידול, מעבר סחורות לעזה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *